אם אני עושה משהו לא טוב בלי כוונה, או פולטת משהו בטעות, מותר לאדם להגיד על עצמו שהוא טיפש, מפגר, או מילים דומות?
שלום,
יסוד מוסד בבניין האישיות הוא הביקורת העצמית. הרמח"ל בספרו היסודי "מסילת ישרים" פותח במידת הזהירות כבסיס לעבודת ד' (להוציא מפרק א' שעניינו השקפה כללית על המציאות), שעניינה ביקורת על מעשינו ודרכינו. כדברי רבותינו ז"ל "כל השם (מלשון שומה) אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה", א"כ המפתח לעבודת ד' היא הביקורת העצמית.
טיבה של הביקורת היא בדקדקנותה, 'עיגול פינות' מאבד את ערכה, מאידך אל לנו להיסחף לצידה השני היינו הגררות להגדרות כוללניות, "ר' שמעון אומר וכו' ואל תהי רשע בפני עצמך"(אבות ב,יג) ומפרש הרמב"ם "כשיחשוב אדם עצמו חסר ופחות לא יגדל בעיניו חסרון שיעשהו". האדם הוא בחיר היצורים, כל אדם הוא עולם ומלואו, "ותחסרהו מעט מאלוקים", אמנם איננו מושלמים וכאן מקומה של הביקורת, כדי שנוכל להוציא לפועל את הכוחות בצורה טובה, אך אסור שתסמא את עיננו מלראות את המציאות נכוחה. יש לדון את כל האדם לכף זכות (גם את עצמנו), כל האדם – מכלול כוחותיו הטובים והרעים, עם הכרה פנימית בנשמתנו הטהורה, עליה אנו מודים כל בוקר. הגדרה כוללנית – שלילית אינה אמיתית, מייאשת, המביאה להחלשת כוחות חיים ואי רצון להתמודדות, ניגוד גמור למטרתה של הביקורת, ביקורת בונה.
גם חשוב שהביקורת העצמית לא תתפוס את כל היום אלא רק זמן קצר ביום (או ביחידת זמן אחרת) שבו אדם בודק את עצמו, מקבל החלטות וחוזר לחיים הזורמים – אבל זה עניין אחר.
במקום להשתמש בכינוי 'טיפש' עדיף לתרגם זאת 'מעשה טיפשי'. מחשבה זו מטפלת ישירות בבעיה, ואינה סוחפת למחשבות מעורפלות ולא רציניות. חשוב לציין שהרבה מהמריבות הם כתוצאה ממקרים דומים שאיננו יודעים למקד את הביקורת כלפי הזולת ומגדירים אותו בצורה כוללנית, לדוגמא אדם שגילה חוסר התחשבות כלפינו, ביטוי כמו "אנטיפט!" גורם לעלבון ומריבות,אמירה "מדוע עשית לי כך?" תמקד את הבעיה והפתרון יהיה קרוב יותר (שורשה של הבעיה ופתרונה נעוץ עוד במחשבה – לדון לכף זכות) .
יש להוסיף את הדרכת חז"ל להשתמש בלשון נקיה "דאמר ר' יהושע בן לוי אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר ' מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה'" (ולא נכתב ומן הבהמה הטמאה,פסחים ג' ע"א). כמובן שצריך לומר דברים בלשון ברורה, התורה איננה נמנעת וכותבת 'טמא', "וטמא דכתב באורייתא איננו לשון מגונה לפי שצריך הכתוב לומר להזהיר את ישראל ולהפרישם מכל טומאה.. אבל בפרשת המבול שלא בא הכתוב להזהיר מן הטומאה ..עיקם הכתוב" (בעל המאור שם).
אסיים בסיפור על "החפץ חיים" (ר' ישראל מראדין). באחת הנסיעות ברכבת פגש באורח מאמריקה שלא הכירו, שבא במיוחד לפגוש את "הרב, הגאון, הצדיק והחסיד החפץ חיים", בענוותנותו השיב לו שלא צריך להגיד עליו רב גאון וכו'. האורח שלא הכירו, חש לכבודו של 'החפץ חיים' וסטר לאדם שהעיז לדבר כך על נזר ישראל וקודשו. לאחר כמה ימים הצליח האורח להגשים את משאלת ליבו וללכת לדרשה של 'החפץ חיים' כשנכנס לביהכנ"ס לא האמין למראה עיניו, הדרשן(החפץ חיים) הינו אותו אדם שסטר לו ברכבת והתעלף במקום. מכאן למד החפץ חיים שאפילו על עצמו לא ראוי לספר לשון הרע.
לסיכום, איסור הלכתי אין כאן אך ודאי זהו יסוד לכל התייחסות אל עצמנו אל המציאות, מתנצל על אריכות הדברים.
כל טוב
חופשה נעימה
רועי, חברים מקשיבים.
