בית המקדש

שלום רב,
השאלה שלך מתקשרת לי הרבה עם השאלה הבסיסית יותר האם המצוות נועדו להגביל אותנו או לטובתנו? למה? כי אי אפשר לנתק בין "עונשים" שיהיה לנו בבית המקדש לבין "עונשים" שיש לנו עכשיו על עבירות בזמננו.
אז ברשותך קודם כל אענה על זה ומתוך כך אגיע לשאלה שלך…
במצוות יש שתי רמות: ברובד הפשוט ביותר אנחנו עבדים של הקב"ה, אנחנו לא תמיד מבינים את כל המהלכים שלו, את כל המצוות שלו, בתורה יש גם חוקים (שהם מצוות שאיננו יודעים את טעמיהם), ולכן עבודתנו בשלב ראשון הריהי כעבודת עבד ממש. אבל, יש רובד עמוק יותר, נעלה יותר, שבו אנחנו נקראים בנים של הקב"ה ועובדים אותו מאהבה, מתוך הבנה של הדברים ומתוך הבנה שאנחנו קשורים לזה, שאנחנו שייכים לזה ועבודת ה' היא הטבע שלנו. ברובד הזה גם מהחוקים אנחנו לא נבהלים- למה? כי אנחנו יודעים שאנחנו שייכים לזה!
מהם עונשים לפי ההבנה העליונה? אדם, כשהוא יוצא מהסדר הרגיל שלו, ופועל בניגוד לטבע שלו, הדרך הכי טובה בשבילו צריך להחזיר אותו לטבע. יצר הקב"ה מערכת חוקים עם עונשים, כך שהעונשים בדרך כלל בנויים מידה כנגד מידה וכך לכל חטא יהיה את העונש המתאים לו. העונש הוא לטובת האדם, הוא נועד להחזיר אותו למוטב, לעורר אותו לתשובה, לזכך את נפשו ולהחזיר את נשמתו למסלול המתאים לו ביותר. כל אדם מרגיש הכי טוב במקום שהכי טבעי לו ויהודי מרגיש הכי טוב במקום שהכי טבעי לו – בארץ ישראל ובבית המקדש.
עד כאן דיברתי ממש על רגל אחת על המצוות והעונשים שכולם נועדו בשבילנו, להשיבנו למוטב, אבל בשביל להבין את זה חייבים להגיע לרמה כזו של הבנה שתאפשר להסתכל על הדברים דרך העיניים האלה. מה קורה איתנו? – המון פעמים אנחנו נופלים לבור הזה של החטא, יוצאים מהטבע שלנו וחוטאים. באופן אינסטינקטיבי מיד אנחנו מרגישים רגשי אשמה ונקיפות מצפון- למה? – כי באמת יצאנו מהטבע שלנו וזה לא מתאים לנו. אדם שחטא הרבה פעמים באותו חטא – החטא נעשה לו כהרגל וכטבע שני אבל באמת בפנים זה לא כך! הוא עדיין בן של הקב"ה! ולכן הוא מתעורר בשלב כלשהו ועושה תשובה. בא הקב"ה וגוזר עלינו להביא קרבן. אם חטאת בשוגג וחיללת שבת- תביא חטאת, אם יש לך ספק- תביא אשם, אם בכוונה- אתה חייב מיתה. למה נועדו הקורבנות? – לזכך אותנו, לקרב אותנו שוב לקב"ה אחרי שהתרחקנו ממנו!
שים לב איזה דבר גדול זה! כל כך כיף שאפשר סוף סוף לחזור, שהקב"ה מוכן לקבל אותנו אליו שוב! מוכן "לאכול" שוב ממה שהבאנו לו! (לעומת קין שלא קיבל הקב"ה את מנחתו…).
בוא ונמשיל משל קטנטן בשביל שתבין למה אני מתכוין: הכעסת את חבר טוב שלך/ את אבא שלך. הוא כועס ולא רוצה לראות אותך, מבחינתו פגעת בו, פגעת בחברות שלכם ואי אפשר לעבור על סדר היום – יצאתם מהזרימה הטבעית שלכם. אתה מבין שעשית לא טוב, כואב לך על שחטאת ואתה רוצה לחדש את הזרימה, את הקשר. מה אתה עושה? מזמין אותו לסעודה, מבקש סליחה והוא מתרצה וסולח. אתה מכיר את ההרגשה? נכון זו הרגשה עליונה שכזו? נכון שאתה מרגיש פתאום טהור, מרגיש "שחזרת הביתה"? למה זה? – כי התחדשה הזרימה, כי חזרת לטבעיות! אותו דבר רק ברמה הרבה יותר עליונה קורה במקדש. אדם התרחק מהזרימה עם הקב"ה ורוצה לחדש – יביא קרבן. הקרבן הוא בשביל האדם, לא בשביל הקב"ה כמובן.
השאלה ששאלת מצויינת. שאלת אם אנחנו כל הזמן צריכים להביא קרבנות אז איזה מין חיים אלה? אבל עכשיו אני מקוה שהתשובה כבר ברורה. אם אנחנו מבינים את תפקידנו בחיים, לעבוד את ה', להיות בנים טובים ולעשות כל מה שנוכל למענו (ושכל זה משתלם בסופו של דבר בעולם הבא) אז א. ממילא אנחנו נעשה הכל בשביל שלא נצטרך להביא קרבנות על חטאים ו- ב. אנחנו לא נבהלים אם כן נצטרך – להיפך! אנחנו שמחים שיש לנו את ההזדמנות לחזור בתשובה ולחדש את הקשר עם הקב"ה! שינוי אורח החיים שלנו בזמן בית המקדש הוא דבר טבעי לנו, דבר שאנחנו מצפים לו ומתפללים אליו. שינוי אורח החיים שלנו הוא דבר הכרחי מבחינתנו, כיון שאנחנו מעוניינים לעבוד את ה' בצורה הכי טובה שאפשר ואנחנו לא יכולים בלי בית מקדש!
בית מקדש לא מאפשר לנו רק להקריב קרבנות – הוא מאפשר לנו לחיות כאומה, להתקרב לקב"ה ולהיות אור לגויים. הוא משמש אותנו להשראת שכינה בתוכנו! (וכפי שתראה בסוף התשובה בע"ה אנחנו עדיין לא מצליחים להבין מה זה בדיוק וזו משימה שצריך לקחת בשתי ידיים ולחקור את המושגים ואף להתחיל "להתאמן" בלחיות את זה) ולמעשה בית! המקדש הוא יסוד כל הקיום שלנו בעולם הזה! (שים לב למדרש תנחומא על פרשת ויקהל סימן ז: "מקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה שנאמר "כסא כבוד מרום מראשון" (ירמיה יז) ‎ -שים לב כמה זה ענק!
עוד רציתי להוסיף, שהשאלה מתחילה באמת רק בזמן הזה שאין לנו בית מקדש, כי אם היה לנו בית מקדש כבר לא היית שואל! למה אני אומר את זה? דיברת על הציפייה למשיח, ושכחת שהמשיח לא ישנה כלום בינתיים. הוא לא יבנה בית מקדש מיד כשיגיע, אלא בשלב ראשון יחזיר אותנו בתשובה, ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ורק אז, אחרי שיהיה לנו שקט מסביב וכל הגויים יכירו בכך שאנחנו בעלי הבית בארץ ישראל, רק אז ייבנה בע"ה המקדש! המציאות הזאת של בית מקדש ובמיוחד בית מקדש שלישי קשה לנו להבנה. אנחנו עדיין קטנים מדי בשביל להבין כמה זה טוב, קטנים מדי מלהבין כמה זה שונה ממה שאנחנו רגילים. אם עכשיו נדמה לנו למשל שהרוע שולט וחוגג – פתאום נראה שהטוב הוא השולט. אם היינו רגילים לראות שהרוב חוטאים – פתאום נראה שהרוב צדיקים ורוב המעשים הם מצוות ורק מעט מאוד חוטאים (אם בכלל), שהרוב חיים בזרימה עם המצוות ולא מרגישים אותם כעול וכקושי. פתאום נבין, במהרה בימינו, שכל הקשיים והסבל שעבר עם ישראל בכל הדורות היו למטרה טובה. אנחנו אלה שהאמנו כל ימי חיינו שהטוב בסופו של דבר יתגלה, שהטוב הוא אמיתי ויציב והרע הוא דוקא החלש יותר והזמני! אז נוכל להבין טוב יותר שהיה שווה ל"סבול" את הקשיים. כל זה היה בשבילנו – בשביל לחשל אותנו, בשביל לגדל אותנו! אתה יודע שתינוק שלא נותנים לו ליפול לא מתחזק? חייבים ליפול בשביל להיות יותר טובים! לפעמים היתרון של האור נראה דוקא הכי טוב אחרי שיוצאים מחושך! לפעמים לא מבינים כמה טוב מחכה לנו בסוף המערה כשאנחנו עדיין תקועים באמצע! בקיצור- מחכה לנו טוב כזה שאפילו הייתי מוסיף עוד אלף מלים בתשובה שלי לא הייתי מצליח לתאר אפילו חלקיק ממנו! גם אני לא מצליח כרגע להבין את זה! אם תשים לב טוב תראה שהקרבנות מרכזיים כל כך בחיינו עד שלא רק קרבן על חטא אנחנו מקריבים – אנחנו מקריבים כל יום קרבן עולה פעמיים ואנחנו מקריבים קרבנות תודה. אנחנו מודים על דברים טובים שקורים לנו ע"י הבאת ביכורים, ע"י הבאת העומר, ע"י שמחת בית השואבה. בקיצור- בית המקדש כל כך מרכזי בחיינו עד שאיננו יכולים לתאר אפילו קצת מזה בזמן הזה שאנחנו חסרים אותו! כשאני חושב על כל ענין הקרבת הקרבנות זה נראה לי כל כך טבעי. הרי אדם שחי "למען שמו", בשביל לקדש שם שמים, מן הסתם תמיד ירצה לקשר כל דבר בעולמו לקב"ה. לכן, אם הוא חוטא – יבוא למקדש, אם הוא רוצה להודות – יבוא למקדש, אם הוא רוצה לחגוג את החגים- יבוא למקדש וכו' האין זה נפלא?, האם זו לא עבודת ה' הכי יפה שיש? אלו יהיו חיים אחרים לגמרי! חיים אמיתיים לגמרי! חיים טבעיים לגמרי!
אם אנחנו רוצים הכי טוב להתכונן לבית המקדש, להתחיל להבין משהו מהדבר הענק הזה, מהמציאות המיוחדת הזו – אנו צריכים להתחיל לחזור בתשובה ככל יכולתנו (כמו שנאמר במדרש תהלים: "ללמדך שכל דור שאינו נבנה בימיו מעלה עליו כאלו החריבו, מאי טעמא לפי שלא עשה תשובה" "חזר לטבעיות") להתחיל ללמוד תורה, ללמוד על הקורבנות ועל ענייני המקדש – ואז נוכל להבין עוד הרבה יותר. בהצלחה!
שנזכה במהרה בימינו לחזור בתשובה שלמה מאהבה ולראות בבנין בית המקדש, בית חיינו, בקרוב ממש!
אילן, חברים מקשיבים.