שלום. יש כזה משפט איפשהו שאומר ש"בכל יום יצרו של האדם גובר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.."
אז מה אשמתי בעבירות?.
כאילו אין כזה דבר מצוות ואין כזה דבר עבירות.. כי אם הצלחתי זה בגלל שהקב"ה עזר לי ואם לא זה בגלל שהקב"ה לא עזר לי..
זה לא קשור אליי בכלל.. הכל תלוי בקב"ה..
אז גם על מה השכר ועל מה העונש??.
כ
בס"ד
שלום וברכה,
אתה שואל שאלה נפלאה ויסודית.
מי שלא שואל את עצמו את השאלה הזו, גם לא יוכל להגיע לתשובה כנה.
השאלה שלך יכולה להיות בע"ה קרש קפיצה בעבודת ד' שלנו- גם באופן ההסתכלות וגם בפן המעשי.
כיוון שהשאלה הזו כה יסודית, עסקו בה כל גדולי ישראל,
התורה מצווה אותנו שאם אנחנו רואים אדם שחמורו נפל עם המשא הכבד שהיה קשור על גבו- מצווה לעזור לו להקים את החמור על רגליו ולהעמיס עליו שוב את משאו. חמור הוא חיה כבידה, ויחד עם המשא שעליו קשה עוד יותר להעמידו על רגליו, ולאיש בודד המשימה הזו איננה פשוטה. לכן מצווה אותנו התורה- “עזוב תעזוב עמו". עזוב פירושו- עזור. עזור לו.
אבל התורה לא אומרת רק שיש מצווה לעזור לו. מה עלינו לעשות אם הוא יושב בצד ומכין לעצמו קפה בזמן שאני מגיע לעזור לו? זה לא נקרא 'לעזור לו' אלא 'לעשות בשבילו' או 'במקומו'.
התורה מצווה- עזור לו עמו, דווקא עמו ביחד, אך אם הוא לא עוזר לך, אין מצווה לעשות בשבילו את העבודה השחורה.
אם כן אנחנו לומדים שהמילה עזרה פירושה שהאחריות מוטלת קודם כל על בעל המעשה, על האדם שממנו מצופה ביותר לעשות ולבצע. מי שמושיט לו יד, תומך בו ומסייע לו- נקרא עוזרו.
כמו שהבאת יפה- לשון חז"ל בגמרא (קידושין דף ל ע"ב) הם "אלמלא הקב"ה עוזרו".
האחריות מוטלת קודם כל על האדם בעצמו. אם הוא לא ירצה להתגבר על יצרו- אף הקב"ה לא יעזור לו, כיוון שאין זו עזרה.
אם האדם לא יעשה מעשים, וישתדל בכל כחו לקיים מצוות ולהתרחק מעבירות- לא יהיה מי שיעשה זאת במקומו.
לכן ממשיכה הגמרא ומביאה שם את דברי בית מדשו של ר' ישמעאל- “אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע)- משכהו לבית המדרש". על האדם להשתדל ולנסות. אם הוא רואה שיצר הרע מתגבר עליו חלילה עליו מוטלת החובה לנסות ולהתגבר עליו. הוא צריך ללמוד מה מותר ומה אסור, להבין את הרע באיסור ואת הטוב שבמותר. עליו לחיות באווירה של קדושה, ולהוסיף קדושה. למשוך את היצר הרע אל תוך בית המדרש.
וכמו בכל דבר- על האדם לקחת אחריות למעשיו.
כמו שאני לא אטפס על עמוד חשמל כיוון שאני יודע שהדבר מסוכן ועלול להסתיים בפציעה או במוות חלילה, ואני מבין את ההשלכות של מעשיי, כך גם בעניינים אחרים, ובעשיית מצוות ועבירות- אני לוקח אחריות על מעשיי ויודע שהדברים נעשים בהחלטתי ועל פי שיקול דעתי.
ועל כך נאמר במקום אחר בדברי חז"ל על הפסוק- “קול דודי דופק פתחי לי אחותי".
"אמר הקב"ה (לכנסת ישראל)- פתחי לי פתח כחודדה של מחט ואפתח לך פתח שנכנסים בו אוהלות"
אם נפתח לקב"ה אפילו פתח קטן, אז יעזור לנו להרחיב את הפתח. אבל המעשה הראשוני צריך להיות מאיתנו.
כך כתוב גם ביומא (לח ע"ב)- "בא ליטהר מסייעין אותו”. מי שבא להיטהר, הקב"ה עוזר לו.
מכל המדרשים הללו, ומעוד רבים אחרים, אנחנו למדים שעל האדם מוטלת החובה להתקדם ולעלות. עליו להשתדל ולעשות כל מאמץ. כאשר האדם משתדל- אף הקב"ה עוזר לו ומצליח את מעשיו.
המדרשים הללו לא באים להסיר אחריות מעל האדם. בדיוק להיפך- האחריות היא שלנו.
אבל בנוסף לכך עלינו לדעת שאנחנו לא לבד, אלא הקב"ה משגיח עלינו ועוזר לנו.
בע"ה, שנזכה להשתדל ולהתאמץ בכל כחנו.
ונזכה גם לסייעתא דשמיא.
ובתור שליחים של הקב"ה, גם אנחנו משתדלים להיות כאן תמיד לעזרה וסיוע..
אז אם יש לך שאלות נוספות, או תרצה לברר בנקודה הזו דברים נוספים שלא הובנו- בשמחה רבה!
ניר
nirka10@gmail.com
