בן דוד

בס"ד

שלום לך,

אני מבקש סליחה שהתשובה התעכבה כ"כ הרבה זמן. היה לנו קצת עומס… מצטערים!

קודם כל, קבל "יישר כח" על האיכפתיות ועל הרצון הטוב שמתגלים בשאלה. כבר עצם הרצון והדאגה לזולת פועלים פעולות טובות.

כשאנחנו רוצים לעזור למישהו להתחזק, צריך לזכור שני דברים: מצד אחד זו באמת מצוה גדולה של "ואהבת לרעך כמוך" ו"הוכח תוכיח את עמיתך", ומי שזוכה לקרב את חברו לעבודת ה´ מעלתו גדולה מאוד. הדבר גם מתחייב מהערבות ההדדית שלנו. אך מצד שני, "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע". היכולת שלנו להשפיע על אחרים היא מוגבלת, ולכן עם כל הרצון הטוב, לפעמים עדיף שלא להתערב, ולסמוך על ה´ שימצא דרכים אחרות לחזק את אותו אדם.

מציאת הדרך הנכונה בין שני הקטבים האלה, היא מורכבת מאוד ותלויה בהרבה גורמים. לכן אני לא יכול לענות תשובה חד משמעית, אלא רק להעלות נקודות למחשבה ובסופו של דבר אתה תצטרך לשקול ולהחליט מה לעשות.

בראש ובראשונה הדבר תלוי בשאלה: איזה קשר יש ביניכם? האם אתם קרובים זה לזה, מתראים לעתים קרובות ומדברים באופן חופשי גם על עניינים אישיים? או שאתם בני דודים מהסוג שנפגש רק בשמחות ואומרים "שלום שלום"? ברור שאם האפשרות הראשונה נכונה אז יש הרבה יותר מצב לדיבור על העניין הזה מאשר באפשרות השניה.

שנית, הדבר תלוי במצב שבן דודך נמצא בו. הרי יש אנשים שיש להם קשר לתורה ולעבודת ה´ אלא שבמקרה הם קצת נחלשו, ומספיק לטפוח להם על השכם ולומר להם "אחי, תתחזק" והם יתעוררו. ויש אנשים שהתורה והמצוות פשוט "לא בקטע" שלהם והם לא מתייחסים אליהן ברצינות, ואם תדבר איתם על זה הם לא יתייחסו כי זה פשוט לא מעניין אותם. ויש אנשים שנחלשו בגלל כל מיני מצוקות כמו בעיות בבית וכו´, וההיחלשות שלהם במצוות היא רק סימפטום לבעיה עמוקה יותר, ומה שצריך לעשות הוא להשתדל לפתור את הבעיה השורשית ולא את הסימפטום.

אני חושב שאתה צריך לשקול את הגורמים האלה, ואז להחליט אם יש טעם שתדבר עם בן דודך. יכול להיות שכדי לראות מה המצב שלו ומה היחס שלו לדברים תצטרך קודם "לגשש" באופן עקיף, ורק אז להחליט אם לדבר על העניין במישרין.

גם אם תחליט שיש מקום לשיחה אישית איתו, עדיין הדבר צריך הרבה עדינות ורגישות. צריך שתשדר לו בעיקר את הדאגה והאיכפתיות שלך, ופחות "לומר לו מה לעשות" (אנשים מאוד לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות). אולי כדאי לומר שאתה קצת דואג לו בזמן האחרון ותשאל אם אתה יכול לעזור לו במשהו. אולי כדאי שתציע לו שתלמדו משהו ביחד. ואם אתה חושב שזה מתאים ושייך, אתה יכול גם להפנות אותו אלינו.

אגב, צריך שיקול דעת כפול ומכופל לפני שמנסים לשכנע מישהו לעזוב את החברה שלו. אם הם באמת חברים, סביר להניח שהיא חשובה לו הרבה יותר ממך, ורוב הסיכויים שזה "דבר שאינו נשמע". אבל שכנוע לנהוג יותר בצניעות הוא דבר שאולי כן יכול להישמע.

גם אם תחליט שמוטב שלא לדבר איתו ישירות, עדיין יש דבר שחשוב מאוד לעשות, והוא להישאר איתו בקשר טוב של ידידות ואהבה. מלבד החשיבות העצמית של "אוהב את הבריות", לפעמים עצם השמירה על קשר יכולה לקרב את האדם לתורה גם בלי לומר לו אף מילה.

ובכל מקרה, הדבר החשוב ביותר הוא התפילה. דבר עם ה´, ספר לו על דאגתך לבן דודך ובקש ממנו יתברך שיוליך אותו בדרך טובה. לתפילת האדם על חברו יש כוח גדול מאוד. אתה יכול גם לבקש על עצמך – שתמצא את הדרך הנכונה לנהוג במצב כזה, ושמה שתעשה אכן יועיל.

אני מקוה שעזרתי. אשמח לשמוע ממך אם הדברים עזרו לך ואיך העניינים התגלגלו. בהצלחה!

כל טוב,

יוסף
yosefr@shoresh.org.il