שלום!!
יש לי שאלה, ואני חושבת שהיא די חשובה…
מה היחס של התנועה לעניין בנים-בנות? כאילו, בחזון?!
מה התכוונו מייסדי התנועה שיהיה מהבחינה הזו?
פעם זה היה מעורב כי לא היה מספיק חבר'ה, כי רצו למשוך יותר אנשים או כי זה ברמת האידיאל?
ממש חשוב לי שתענו, אז ממש כל תשובה תתקבל בברכה!!
תודה רבה וחודש טובבבב!!
תחיה
שלום לך.
אני מתאר לעצמי ששאלתך היא לגבי תנועת בני עקיבא. אני באופן אישי הייתי חניך בתנועה שנתיים (זרעים נבטים) ומאז אני לא ´מחונך´, כך שאני בהחלט לא מייצג את התנועה.
פעם כשהייתי מקבל כזו שאלה הייתי עונה שאין איסור בתנועה מעורבת, למרות שכדאי מאוד להימנע ממנה בגלל המון בעיות שהיא גורמת, כפי שרואים מאוסף השאלות הנרחב בנושא ומסתובב כאן באתר.
היום, כשגדלתי קצת, אני עונה שזה אסור. למה? הרי אין בזה איסור?
לפעמים צריך לענות ´חד וחלק´ כי כאשר מסבירים שדבר מסוים הוא מורכב אז לא יוצא שום דבר מהתשובה. כך למדתי.
אז הנה, אני כותב לך כאן חד וחלק שכל עוד לא בא רב (שהוא באמת רב) ופסק שבמציאות מסוימת, במקום מסוים, הדבר מותר בגלל החשש להתדרדרות וכו´ אז הדבר ממש אסור. כך צריך לגשת לנושא כדי לא להסתבך איתו.
אני מצרף לך כאן תשובה שעניתי בנושא מהעבר.
שאלה: למה בעצם לא מפרידים את בנ"ע הרי זה האידיאלים!!! תורה! מה לגבי ההלכה? תודה רבה!!
תשובה:
שלום לך. שאלת שאלה חשובה וכואבת ואענה עליה כמיטב יכולתי.
אני חושב ששאלה זו צריכה להיות מופנית לבני עקיבא, לא בגלל שאני רוצה לקנטר אותם או משהו כזה אלא בגלל שאני חושב שהשאלות האלה הן מה שיפריד את בני עקיבא. אסביר קצת את דברי ואני מקווה שהתשובה תובן יותר.
ישנן מציאויות שהן לא אידיאליות ואנחנו מנסים לעשות בהן את המכסימום האפשרי. כמובן שלא נעבור איסורים וכו´ ולא נאמר שבשביל להתפלל במניין בשבת ניסע לביהכנ"ס שהוא רחוק ממקום מגורינו וכו´, אבל כן נאמר שיש מקום להסתמך על הקלות הלכתיות שקיימות.
במציאות של חברה מעורבת כשלעצמה אין שום איסור. בן יכול ללכת בין הבנות, בנות יכולות ללכת בין הבנים. אין בזה שום איסור. הבעיה היא מה שקורה בעקבות זה, העובדה שהדברים לא נעצרים בזה אלא ממשיכים. היו בעבר רבנים שאמרו שמכיוון שלמארגן אין שום איסור, כמו שאמרנו שאין איסור בחברה מעורבת (אמנם יש דיבורים בהלכה לגבי ברכת שבע ברכות כאשר הסעודה מעורבת אבל זה עניין אחר) מוטב שהוא יעשה זאת ועל אף שאמנם כמעט ודאי שהדברים לא יעצרו בזה, הרי שמוטב כך מאשר המציאות של נערים ונערות שמסתובבים לבד ברחובות וכו´. החשבון היה שבארגון אין איסור וכלפי הנוער המשתתף כמעט בטוח שעל אף שהוא עושה איסורים בארגון, הוא עושה יותר כאשר אין ארגון. יש בהחלט מקום למחשבה כזו.
אינני יודע האם היום יש עדיין רבנים שסוברים כך כי אין ספק שהמצב הרוחני משתפר, וכמו שרואים בזה שיש כבר תנועות נוער מעורבות והן מצליחות להחזיק את עצמן. אמנם הן קטנות יותר, אבל אולי אם גם בני עקיבא הייתה תנועה נפרדת היו קטנים יותר הפיתויים לנוער. כיום יש להם מסגרת ´כשרה´ ומעורבת והדבר יוצר קושי מאוד גדול אצלם. יכול להיות שהסברא הזו עדיין קיימת ועליה נשענים המנהלים של בני עקיבא.
בכל אופן, ככל שיותר בני נוער ישאלו את השאלה ששאלת ההיתר לקיום התנועה באופן שהיא יהיה דחוק יותר עד שהיא תעלם לבדה. אם רבים מבני הנוער ישאלו שאלה זו יהיה ברור שהמציאות אינה מצריכה לסמוך על היתרים, גם אם קיימים, כי הציבור מספיק חזק כדי להחמיר יותר.
עד אז. . .
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il