שלום, אני מדריכה ב"ה בבנ"ע שבט נבטים (כיתה ד') השאלה שלי בנושא התפילה שלהם. כל פעם שבתפילת מנחה מגיעים לקדושה הם לא כ"כ מבינות מה זה הם לא עומדות . ניסינו להסביר להן אבל הם כל הזמן שוכחות. השאלה: האם יש רעיון אולי איך ללמד אותן? זה חשוב לנו לדעת…. תודה רבה ושבוע טוב
שלום לך.
העברנו את שאלתך לציפי ממחלקת הדרכה של תנועת הנוער עזרא וזו תשובתה:
שלום וברכה!
להדריך שבטים קטנים היא משימה חשובה ביותר, אך מורכבת ביותר. לפעמים יש לך תחושה שאתה שמרטף, שאי אפשר לדבר עם התינוקות האלו וכל תפקידך הוא לשמור עליהם בתנועה כדי שכשהם יהיו גדולים יהיה אפשר לעשות איתם משהו (בתור מי שגם הדריכה את הגיל הזה…). דבר ראשון צריך להבין שבשבטים הקטנים מעצבים את השבט, יוצרים את הכלי לתוכו יצקו את התוכן, זו לא משימה טכנית, זה מהותי ומשמעותי ביותר!
תפילה היא אחת המסגרות וההרגלים שאם הם לא בנויים טוב מההתחלה, מאוד קשה לשנות אותם אח"כ. מצד שני צריך לזכור ולהבין שתפילה היא מושג מופשט וככל שגדלים מצליחים לאט לאט להבין אותו יותר, להתכוון יותר ולהתפלל יותר.
לכן, צריך לצפות מילדות בכיתה ד' למה שהן מסוגלות ולא ליותר (גם כדי שאנחנו לא נתאכזב, אבל גם כדי שהן לא תרגשנה שדורשים מהן דברים לא הגיוניים). הדוגמא שאת נותנת, קדושה, היא דוגמא מצויינת. בנות בקושי מתפללות במיניין (בניגוד לבנים בגילן), למה שהן תדענה מה זו "קדושה" ותזכורנה מתי קמים ומתי משתחווים??? הסניף זה מקום מצויין להכיר להן את עולם בית הכנסת ואת התפילה בציבור.
לעניות דעתי יש לעבוד במספר שלבים:
1. לדבר על "ברוב עם הדרת מלך" משמעות התפילה בציבור והקטעים שיכולים להאמר רק בציבור. להראות שאנחנו מבינים שיש דברים לא מוכרים וזה בסדר, אבל בסניף יש להן הזדמנות פז להיות חלק מהציבור, מעם ישראל ולהשתתף בכל התפילה, גם בחלקים שמי שמתפלל לבד לא אומר אותם. כך נחזק את הרצון להבין מה ולהיות חלק מזה. ממשהו מעיק זה יהפוך לזכות של פעם בשבוע.
2. להסביר את הקטע (אם זה קדושה, אז מה אומרים שם, תזכרי שזה ארמית…), מה המשמעות שלו, למה הוא נאמר רק בציבור, למה צריך לעמוד, מתי משתחווים ולמה (תודי שזה דורש גם מאיתנו לעצור לרגע ולענות לעצמינו על כל השאלות האלה,ב"ה שנתן לנו את החניכים שמכריחים אותנו לבחון דברים ולא לעשות אותם סתם…).
3. לתרגל. אפשר להוציא להם צילומים מיוחדים של תפילת שמונה עשרה ולכתוב "כאן קמים" "כאן משתחווים" וכו. אפשר להצמיד להן חניכות גדולות שתרמוזנה להן מתי קמים. וכו'.
4. סבלנות והרבה עבודה עצמית. תהיי את אישיות לדוגמא גם בנושא התפילה ולא תבלי את התפילה במירוץ מחניכה לחניכה, בבקשות לשקט ובהסברים, אלא תתפללי (בזמנו, המדריכה שאיתי ואני עשינו תורנות. אחת התפללה לפני זה בבית והחניכות ידעו שהיא כבר התפללה ולכן פנו אליה בשאלות אם הן הסתבכו והשניה פשוט התפללה ומתוך כך היה להן מודל מה זה להתפלל…).
המון ב"הצלחה בעבודת הקודש
חזקו חברים
ציפי והפור, תנועת הנוער "עזרא"
