בעה"ית!
אני בת בקושי 20, נשואה כארבעה חודשים, סוחבת את הילד שלו, והוא כ"כ פגע בי.
חשבתי שקיבלתי את הבעל הכי צדיק בעולם. הכרתי אותו בשירות וחיכינו שנה ומשהו עד שהתחתנו , כ"כ רצינו להתחתן כבר, וכשזה קרה היינו כ"כ מאושרים. הוא בעל טוב, באמת, ובגלל זה כל כך כואב לי, הוא דואג לי, ולוקח אותי, ומחזיר אותי, עוזר בבית, מנקה ושוטף כלים חשבתי שיש לי את הבעל הכי טוב בעולם. ארבעה חודשים הייתי באורות, הרגשתי שקיבלתי נס, מתנה מה'.
אחרי האירוסין חסמתי לו את כל הבנות שהיו לו ברשימה במסנג'ר והעברתי אותן לחסימה. לנו בבית ב"ה יש רימון, דבר שהוא מאוד התעקש עליו. אתמול ישבתי בבית של ההורים שלו במחשב, וראיתי שהוא השאיר את עצמו מחובר למסנג'ר, אני רואה שם בנות ברשימה, נכנסתי למאפיינים וראיתי שהמון בנות ששמתי בחסימה חזרו אליו לרשימת היתרים (אנשים שאפשר לדבר איתם), הוא בדיוק נכנס לחדר ואני שאלתי אותו מה זה אמור להיות, הוא אמר "לא יודע, לא דיברתי עם אף אחת" אחרי זה הוצאתי ממנו את השקר השני "הן כתבו לי" אמרתי לו, איך הן כתבו לך אם הן בחסימה? הוא אמר "הן פתחו אותה", שקר שלישי, אמרתי לו "אי אפשר לפתוח את החסימה שנמצאת אצלך, אתה כתבת להן?" הוא אמר "כן", התחלתי לבכות, כעסתי עליו, הוא אמר שזה היה דיבורי "הי מה קורה" אבל עדיין זה מכעיס, השקר הזה,זה שזה נמשך כבר חודש. שלושת השקרים. הוא כל הזמן אמר שהוא מצטער וחיבק אותי ואני רק בכיתי. הרגשתי שהבעל הצדיק שלי הוא לא באמת כמו שחשבתי. אם הוא לא היה כזה טוב ועוזר ומקסים תמיד אולי הייתי פחות עצובה ומתאכזבת, אבל ארבעה חודשים הייתי בהרגשה שקיבלתי את המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל מה'. קשה לי לסלוח לו, אני לא צועקת עליו, לא עושה לו "סרטים" ומדברת אליו דיי כרגיל, אבל אני מרגישה שהאמון שלי בו נפגע מאוד. אני סוחבת את התינוק הבכור שלנו, והוא הולך לבית של ההורים שלו בסתר כשאני עובדת לדבר עם בנות אחרות? אני מרגישה שאני לא מסוגלת לסלוח על דבר כזה. כל מה שתמיד הוא רצה הוא קיבל , אף פעם לא אמרתי לו לא. אף פעם לא פגעתי בכבוד שלו. הערצתי אותו. עכשיו כ"כ קשה לי.
איך אני סולחת לו? איך להאמין לו שוב? אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לו יותר.
מה אני? בסה"כ ילדה…
בס"ד
שלום לך ותודה על הפניה,
אכן קיבלת את המתנה הכי גדולה, בן זוג צדיק שאוהב אותך ותומך בך.
הוא נכשל, אבל האם רק הוא?
כבר מהשקרים שלו ניכר שהוא לא שקרן מקצועי, ויותר מכך, הוא היה נבוך ומבולבל ולא התכוון לשקר, כך שאין זה פגם מהותי. שקרן פתולוגי, הוא לא.
להערכתי, השקרים נבעו בעיקר מאהבה, הוא רצה להגן עליך מגילוי שלא יהיה לרוחך.
האם זה בסדר? לא.
בואי נסתכל על הדברים לרגע מצידך, אם היית פונה אליו באהבה תמימה ומוחלטת, ובמקום לחקור, היית מנסה להבין אותו, כיצד הוא היה מגיב אז?
בכלל לא בטוח שבשקר.
ייתכן שהיה מסביר שלא יכל להתנתק בבת אחת כדי לא לפגוע, אך תכנן לעשות זאת בהדרגה.
ייתכן שהוא נפגע מכך שאת היית זו שחסמת לו את הבנות, ולא שכנעת אותו לעשות זאת מהכרה פנימית.
אולי הוא השאיר אותן פתוחות כאופציה לקשר כזה או אחר בעל תועלת (לימודים, צבא או כד´).
לא מאמין שאת באמת חושדת בו שיש מי שמתחרה על מקומך.
בהחלט יש כאן עניין שצריך לדבר עליו ולהבין זה את זו, ודאי שאין סיבה לשפוט או להילחץ.
שבו, דברו, את תגלי שבעלך אוהב ומתחרט, ודאי יפעל אחרת להבא, ובעזרת ה´ גם את.
אם יש לך עוד שאלות:
eyfy156@gmail.com
תשרה ברכה בביתכם!
אליהו
