ברגעי יאוש…

שואלת יקרה,
קודם כל סליחה על העיכוב..אבל ב"ה לשאלה כמו שלך אף פעם לא מאוחר מידי.
כל אדם בכל תהליך ובכל דרך שהוא עובר מגיע לאיזה שהוא מקום של תהיות, ל´עליות ומורדות´, ליאוש..
בכל דבר בחיים שלנו יש את השלב שקצת עוצר אותנו, שאולי אפילו קצת מחזיר אותנו לאחור למקום שהיינו בו כבר, או אפילו מגלגל אותנו לשולים..
כשאנחנו נמצאים בעצירה הזו, במכשול הזה, בנסיגה, אנחנו כ"כ שקועים בכמה שלא טוב לנו וכמה שהכל דפוק..
אנחנו שוכחים בעצם שזה טיבעי, שזה נורמלי, שזה חולף ושזה אפילו בריא!
כשאנחנו נמצאים בכזה שלב ה´ בעצם מעמיד אותנו בפני צומת דרכים ואנחנו צריכים לבחור
אם אנחנו מתבעסים (ונופלים..)
או מנצלים את ההזדמנות לצמיחה, להרפיה וללימוד.
כשאנחנו נמצאים במקום הזה של היאוש, של הרגשת הריחוק מה´ אנחנו צריכים בעם להבין שזה לא מקום רע.
אולי זה אפילו מקום טוב.
מקום טוב??
כן! מקום טוב.
זה כמו בית חולים- אף אחד לא אוהב להיות בבית חולים אבל מה, זה מקום טוב, אפילו מקום מצויין.
זה מקום בו אנחנו עוברים תהליך של הבראה.
תהליך של חידוש כוחות,
תהליך של ריפוי.
גם הנפש שלנו צריכה את המקום הזה.
אם אנחנו עצובים, אם אנחנו מרגישים ריחוק מה´
הנשמה שלנו בעצם אומרת לנו שהיא צריכה בי"ח.
שהיא צריכה לנח, להתכנס בעצמה, להבריא..
כשאנחנו מקשיבים לנשמה שלנו ושומעים מה היא צריכה, זה מצויין, כי אז השגנו את ´התרופה´ למחלה.
כי אז אנחנו יודעים שעכשיו עבודת ה´ שלנו לא מובנת מאליה, שעכשיו אנחנו צריכים קצת יותר עבודה לנשמה שלנו.
אז בעצם כשאנחנו מרגישים בבעסא, בריחוק, אנחנו בעצם נמצאים ב´צומת´.
אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו שוקעים בבעסא ומתרחקים מה´
או שאנחנו בוחרים ללכת לבי"ח של הנשמה.
וגם אם בהתחלה זה לא כיף לנו ולא שמח לנו,
אין טעם לכעוס או לבכות או להתבעס.
צריך להבין שאנחנו בבי"ח. וזה לא כיף, אבל זה בריא! זה נכון וזה מקדם אותנו..

מהו אותו בית-חולים של הנשמה?
*ההבנה שכל מה שה´ עושה הכל לטובה, ואם קצת קשה לנו לקבל את זה אומרים את זה ושוב ושוב ושוב..
*ההרפיה, לא לכעוס על עצמך שככה את מרגישה…
*ההקשבה לנפש
*לימוד
*דיבור עם ה´, ככה במילים פשוטות, במילים שלך..
*והבנה שזה זמני וזה חולף…
שואלת יקרה,
את נמצאת עכשיו בזמן בו הנשמה שלך צריכה ´בית חולים´.
תזכרי שזה לא רע! זה מקום מצויין.
מותר לך להיות מבולבלת, מותר לך לחשוב פעמיים, מותר לך להתאמץ כדי להתפלל מותר לך להרגיש רע ולהרגיש ריחוק..
זה טבעי, זה נורמלי..
אסור לך להתעצב ולהתבעס כי זה רק יוריד אותך..
יום אחד הצלחת להתפלל- מצויין.
יום אחד לא הצלחת- לא נורא, תשלימי את זה במנחה, בערבית, מחר יהיה יותר טוב.
אם אומרים "נכשלתי" באמת נכשלים…
וה´.. ´ה´ יעשה הטוב בעיניו´, בין אם הוא ענה ´כן´ לתפילות שלנו ובין אם הוא ענה ´לא´..

שואלת יקרה.
עצם שאילת השאלה מראה שאת בדרך הנכונה
ובעז"ה תמצאי בעצמך את הכוחות לרפא את הנשמה שלך.
קצת סבלנות, קצת אורך רוח,
הרבה הקשבה עצמית, בלי ביקורתיות אל עצמך, עם הרבה פירגון ובעז"ה יהיה בסדר!

את מוזמנת בשמחה לפנות למייל שלי להמשך השיחה, ולכל דבר! אני רוצה לשמוע ממך!
הרבה הצלחה ושמחה!
היי ברוכה
מיכל

MCHY22@GMAIL.COM