שלום רב!
מזה הרבה זמן אני מתעסקת בשאלה על העובדה שישראל גדולים מאומות העולם… הדבר גורם לי למן תחושה מוזרה כאילו אני ברמה עליונה וכל זה וזה יפה מאוד וזאת תודה גדולה… אבל, מה הגויים עושים פה… הם לא יכולים להנות מטוב ה' גם ככה, לגר יש הרבה איסורים ודברים כאלה אז בשביל מה הם כאן? הם ממש מסכנים וכל הנושא הזה עצוב. שהם סתם חיים פה. זה נושא שנקשרתי אליו מאוד והוא כ"כ לא מובן לי… אם תוכל/י קצת להסביר לי…
שלום לך,
אנו מצרפים תשובות שכתבו לך 2 חברים:
1) שלום וברכה.
כל הכבוד על האכפתיות ועל הנושא המעניין שהעלית. הבירור שלנו מתחיל במשנה במסכת אבות (ג, יד) בדבריו של רבי עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר בצלם אלוקים עשה את האדם. חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר בנים אתם לה' אלוקיכם. חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו".
ר' עקיבא עוסק במעלתם של ישראל, אבל לא תמיד שמים לב לתחילת דבריו: "חביב אדם שנברא בצלם! חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם!" רק על גבי חיבה זו באה חיבתם המיוחדת של ישראל שנקראו בנים למקום וקבלו את התורה.
חיבה זו היא הבסיס לדברי הרמב"ם בהלכות מלכים (ח, יא): "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן… "אמנם העולם הבא של הגוי אינו כעולם הבא של יהודי, יהודי מעצם טבעו הינו קרוב יותר לקב"ה, אבל גם עולם הבא של גוי – הוא שכר עצום ונפלא, הנובע מרצון הקב"ה להיטיב לכל!
אבל לא חייבים להגיע לעולם הבא בשביל להבין את עניינם של אומות העולם. ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר ב, פסקה לו והלאה) ממשיל את עם ישראל ל"לב שבאיברים". משל זה מלמד לא רק על מעלת ישראל אלא גם על תפקיד אומות העולם – הם האיברים! לכל איבר בגוף האדם יש תפקיד, וכך לכל אומה יש תפקיד. למשל, שורות אלו נכתבות באינטרנט, המשרת את עולם התורה. מי שפיתח את האינטרנט – היה גוי!
הרב קוק מבאר שבעם ישראל מונחת התמצית של כל העמים. לכל עם יש כוחות מיוחדים שהוא מפתח יותר מאחרים, ובעם ישראל יש אמנם את הכל – אבל באופן תמציתי. ישנם דברים שיש לנו ללמוד מאומות העולם! (דברים השייכים לצד החיצוני/טכני יותר של החיים). הייתי רוצה להעתיק את דברי הרב קוק (אורות, אורות ישראל ה, ב): "אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי גם כן את העולם עמם, מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע"י העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם…". אגב, בפרק ה' בספר "אורות ישראל" מוקדש כולו ליחס בין ישראל לאומות העולם.
אנחנו לא צריכים להרגיש התנשאות כלפי אומות העולם, אלא חדורי תחושת שליחות, שאנחנו קיבלנו את התפקיד להפיץ את אור ה' בעולם (אגב, אם זה התפקיד – זה אומר שאומות העולם מספיק חשובים כדי שה' ירצה שהם יכירו אותו!) אם נשים לב, כל תפילות ראש השנה מלאות בבקשות על כך שהעולם כולו יכיר את אור ה' וממילא גם ימלא את תפקידו בשלמות. "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה!"
ראי עוד תשובה שלנו בנושא זה- האם האמונה שאנחנו עם נבחר איננה גזענות? – https://www.kipa.co.il/noar/q.asp?id=224
כל טוב ובהצלחה בהמשך. אם תרצי להרחיב עוד בנושא כמובן שנשמח.
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il
2)שלום לך,
אנסה לחלק את שאלתך לכמה משפטים אותם אנסח מחדש בשינויים קלים , ולכל אחד מהם אתייחס בנפרד:
1. 'ישראל גדולים מהאומות, לכן אני מרגישה "ברמה עליונה".'
אכן עם ישראל גדולים מאומות העולם. יותר מכך. עם ישראל מצויים בדרגה מיוחדת משלהם בכלל יצורי הבריאה. הכרה בכך מובילה בהכרח לתחושה של גדלות. השאלה היא מה עושים עם התחושה הזו? ניתן מצד אחד לקחת תחושה זו ולהגיע למסקנה שזכות הקיום נתונה רק לנו, וכי הגויים מיותרים לגמרי בתמונה הזו. אך אפשר (וצריך) להגיע למסקנה הפוכה: בהיותינו העם הנבחר, מוטלת עלינו האחריות להוביל ולשמש דוגמא לשאר העמים- אור לגויים. ובסופו של דבר להוביל את הגויים לתיקון חטא אדם הראשון, וממילא להביא את כולם למצב הדביקות בה' שהיה לאדם הראשון לפני שחטא.
2. 'לשם מה ברא הקב"ה את הגויים?'
בסעיף הקודם כבר נתנו את הבסיס לתשובה על סעיף זה: אמרנו כי הגויים אינם מיותרים משום שבעתיד גם הם יחזרו לקרבת ה'. כעת נאמר עוד יותר מכך. לא רק שהגויים אינם מיותרים, אלא הם נצרכים אף בהווה, יש להם תפקיד חשוב בבריאה. חשיבות זו מתחלקת לשתי דרגות:
I. הגויים הם חלק מהמערכת הכוללת של ה"חול" של הבריאה ובהיותם כאלה, הרי הם מהווים כלי להחזקת ה"קודש". ונסביר: הקב"ה ברא את עולמו כך שבכדי להשרות בו קדושה יש צורך ב"כלים" שלתוכם "מכניסים" אותה. ללא הכלים, אין לקדושה אחיזה בעולמנו. כלים אלה הם כל מה שאת רואה מסביבך. זהו תחום ה"חול" בבריאה. בד"כ גם הכלים עצמם מכוסים בכמה כלים. עטיפה על גבי עטיפה. לפעמים יש יותר עטיפות ולפעמים פחות. מבנה זה נכון אף בתוך תחום החול עצמו, ונביא לכך 2 דוגמאות:
# כוס מים- בכדי להחזיק את המים יש צורך בכוס- כלי.
# תפוז- בכדי להכיל את הפרי, ובכדי לשמור עליו, יש צורך בקליפה- עטיפה.
אם כן, גם הגויים מתפקדים כחלק ממארג החולין המהווה משכן שלתוכו ניתן להכניס קדושה.
II. מעבר לעובדה שהגויים עצמם הם כלי, הרי שמוטלת עליהם אחריות לשמור ולפתח ולשכלל את שאר ה"כלים". כלומר- כל עולם ה- דומם, צומח, חי.
3. 'הגויים אינם נהנים מטוב ה' בעולם הזה'.
את "טוב ה' " יש לחלק לטוב גשמי ולטוב רוחני. מהטוב הגשמי יכולים הגויים להנות בדיוק כמונו. מהטוב הרוחני לעומת זאת, הם יכולים להנות באופן מוגבל, וזאת כאמור בהיותם בדרגת בריאה נמוכה יותר מאיתנו. אך משום כך גם אין להם את החובות שיש לנו. יש להם רק 7 מצוות.
4. 'לגר יש הרבה איסורים'.
לגר שהתגייר יש בדיוק את אותה כמות איסורים שיש לאדם שהינו יהודי מלידה. ומאידך- יש לו יכולת להגיע לדביקות והנאה מטובו הרוחני של הקב"ה באופן שגוי איננו מסוגל.
אני מקווה שהדברים הללו הקלו עלייך במקצת, כל-טוב,
דניאל, חברים מקשיבים