בשביל מה לי לחיות חיים ארוכים?

שלום לך יקרה,
כל אדם ירד לעולם לתקופה מאוד מסוימת שנקבעה לו ע"י ריבונו של עולם. לנו אין שליטה על כך. אף אחד מאיתנו אינו יודע כמה זמן יחיה.
אך, אדם יכול להחליט איך יחיה.
לדעתי השאלה שאת צריכה לשאול עצמך היא – איך יראו חיי ולא- כמה זמן חיי ימשכו.
כיון שלנו אין שליטה על אורך ימינו אנו צריכים למצוא דרך לחיות ובה ללכת. אנו צריכים למצות כול יום שיש בידנו כדי להפיק ממנו את המירב. כול אדם בא לעולם למען תפקיד מסוים. אם את עדיין חיה סימן שלא סיימת את תפקידך ויש לך עדיין מה לעשות.
יש אִמרה שכולנו אוהבים לצטט אותה בעיקר בימי הולדת, ואם חשבי עליה מעט תיראי שהיא ממש נכונה- "היום בו נולדת זהו היום בו החליט אלוקים שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדייך". וזה באמת נכון.
הזכרת בשאלתך שאין לך שום כוונות לסיים את חייך מבעוד מועד…. וזו הרגשה נכונה ובריאה. זה רק מראה שאת בריאה בנפשך ושהשאלה כמה זמן תחיי אינה צריכה להטריד אותך. מה שנראה לי יותר מטריד אותך זה החיפוש אחר משמעות. ברגע שלאדם יש משמעות בחייו הוא מרגיש שכול שנייה שנותרה לו חשובה. חשבי על זה כך, ככול שתחיי יותר כך יש לך יותר זמן לעשות. להוסיף אור ועשייה לעולם.

[איך?] זו שאלה יפה.

וכעת אני באמת רוצה לעסוק בעניין הזה של חיפוש אחר משמעות לחיינו, שזו השאלה שמטרידה אותך, לדעתי ושאם היא תיפתר, אזי תיפתר בעייתך….

תחילה עליי לציין, שעצם זה שאת מרגישה צער מסוים בכך שאת לא מסתפקת במשמעות שיש לחיים שלך עכשיו, זאת היא מדרגה שלא כול אחד/ת זוכים להגיע אליה….
וכמו שמדריכה שלך אמרה לך, שניכר עלייך שאת מחפשת משמעות, טעם לחיים ושיש סיכוי ששאלתך נובעת מהפחד הזה של למות בעצם בלי משמעות. את מכירה את כול הדמויות האלה שמתו בגיל צעיר כגיבורים וכו' ולכן שאלתך ישר התקשרה לאורך חייך. אך לא חסרים אנשים גדולים שמתו בגיל מבוגר לאחר שפעלו ועשו הרבה- רבנים למיניהם, גדולי דור במובן ההיסטורי (הרצל וחבריו, נעמי שמר…) כול מיני אנשים שמצאו משמעות בחייהם וחייו מס' כלל לא מבוטל של שנים.

על כול העניין הזה של חיפוש משמעות אני רוצה לצטט לך קטע שכתב יוני נתניהו. אולי הוא מוכר לך. אך, אני בכול אופן מאוד אוהבת את הקטע הזה ורוצה להביא אותו לתשומת ליבך.
אני רוצה להראות לך שאת בחברה טובה ושאת צריכה לראות בשאלתך מעלה גדולה שלא הרבה זוכים לה…..-

" האדם אינו חי לעולם, ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו.
עליו להשתדל למצות אותם עד תום.
כיצד למצות אותם- איני יכול לומר לך.
אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל הנישואין, להסתכל סביב ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר.
שאני ככל שאר בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים….
אני חייב להרגיש שלא ברגע מותי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר- כך וכך עשיתי".

בנוסף, הנה קטע מתוך הספר "מכתבים לאח- בירורים בענייניי אמונה" שמאוד קשור לעניין שלנו:
" 'האדם הישר צריך להאמין בחייו' כתב הרב קוק בספרו "אורות התורה". ולכאורה , מה זאת אומרת "להאמין בחיים",
הרי צריך להאמין בקב"ה! האם פתחו אמונה חדשה?!
התשובה היא שהאמון של האדם בעצמו הינו תוצאה ישירה מהאמון שלו בכללות המציאות- מהאמון בקב"ה. אם המרחב כולו בעל משמעות אזי כל נקודה ונקודה שבו חשובה לאין חקר. האמונה אינה מקטינה את ערכו של האדם, כמו שנתפסים הדברים בצורה שטחית, אלא, אדרבה, מגדילה את ערכו.
אומרת האמונה לאדם:
' רצונך לדעת האם אתה מיותר- בדוק! אם אתה קיים סימן שעדיין לא סיימת את תפקידך'.
כול זאת מעיד שהקיימות כולה אינה לחינם. לא לחינם נולד באדם למשפחה מסוימת בדור מסוים, בסיטואציה הספציפית שבה הוא נמצא.
לא לחינם ניטעו באדם כוחותיו המיוחדים, ולא לחינם קיימים בו חסרונותיו"

כלומר, אם את קיימת, אם הקב"ה שלח את נשמתך לעולם, בזמן ובמקום המיוחד שבהם ניתנו- סימן שיש לך תפקיד. משהו ייחודי שרק את עם הכוחות והכישרונות המיוחדים לך יכולה למלא. אל תזלזלי בעצמך- "לפיכך נברא אדם יחיד, כדי שכול אחד יאמר בשבילי נברא העולם' (סנהדרין לז,א)

טוב, אז אמרתי שלכול אדם יש תפקיד, ושלחיינו יש משמעות. ושכול אחד נולד דווקא בתנאים אלו בגלל תפקידו וייחודו. אך מהו תפקידנו?!
תיראי, כמו שציינתי הקב"ה שם אותנו במקום מסוים, בזמן מסוים ועם אנשים מסוימים בגלל תפקידנו. את תפקידנו הספציפי אנו לא יודעים. ז"א, את הסיבה לבואנו לעולם אף אחד לא גילה לנו. את זה, רק הקב"ה יודע.

אז מה בכול זאת אנחנו יכולים לעשות?

התשובה בגוף השאלה. אנחנו פשוט צריכים לעשות. כול אדם עפ"י יכולותיו וכישרונותיו המיוחדים לו.
קחי דבר שמעניין אותך, שאת אוהבת, משהו שהולם את עורך חייך. אמצי אותו לליבך והתחילי לעשותו. מלאי את יומך בכול מיני דברים שחשוב לך לעסוק בהם. לדוג' אם את רואה את תפקידך בעזרה לאנשים לדוג' בתחום החינוך אז לכי למועדונית של ילדים שמתקשים.
אם את טובה בלשמח אנשים את יכולה ללכת לבי"ח ולשבת עם ילדים או לשבת ולדבר עם אנשים מבוגרים, בבית אבות.
מצאי לך משהו שאת טובה בו, משהו שאת אוהבת ותרצי לעשות. קבעי לו זמן במהלך השבוע או במהלך היום ועשי אותו.

כמובן, שעלינו לזכור שהמטרה העיקרית לשמה באנו לעולם היא- עבודת ה'. וככל שתעלי מעלה מעלה בנושא זה, תיראי שממילא מסתדרים לך דברים בראש. הרבה פעמים אמרנו לעצמנו שתפקידנו הוא "לתקן עולם במלכות שדי". אבל כמה פעמים הזנחנו מטרה זאת בגלל שזה היה נראה לנו גדול מידי. לא הבנו איך אנו הקטנים מסוגלים לשנות עולם שלם. ופה טעותנו. עלינו להבין שהקב"ה לא מצפה מאיתנו לשנות את כל העולם. מספיק שבכול יום נעשה מעשה טוב אחד קטן. שכול אחד יעסוק בדבר בו הוא טוב ויקדיש מעצמו למען הכלל, אפילו בדבר הקטן ביותר. בזה תיקנו את העולם. לא רק את העולם הכללי אלא גם את עולמנו הפנימי. אם כל אחד יעשה את תפקידו למען טובת הכלל, אזי העולם יהיה הרבה יותר טוב.
הדרך לחיים המשמעותיים והמנוצלים ביותר עלי אדמות היא עבודת ה'.
שלמה המלך כותב בספר קהלת: "סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כול האדם".
תסתכלי על עבודת ה' בצורה הזאת- כול מצווה שאת עושה היא בעצם הוספת משמעות לחייך.
לצערנו, במערבולת החיים אנו לא מרגישים שלמעשים שלנו, הרגילים שאנחנו בכול מקרה עושים יש בעצם משמעות אדירה לעולם ולנו ובעיקר- לקב"ה.
כי כול מעשה שהוא רצון ה', בין אם אנחנו חושבים על כך ובין אם לא, הוא חשוב ומשמעותי מאוד מאוד בעייני ה'. כול מעשה טוב, הכי קטן שאנחנו עושים, משנה את העולם כולו!
העבודה לקראת חיים משמעותיים ונכונים יותר היא עבודה של כל החיים, והיא בעצם עבודת ההתקרבות לקב"ה.
ברגע שנכניס בכול דבר קטן את עניין עבודת ה', נראה משמעות גם בדברים הקטנים ביותר. והרי זוהי עבודת ה' הגדולה. עבודת ה' וההתקרבות המירבית אינה מתבטאת בעשיית מצוות נטו. אם תשימי לב, התורה היא בעצם מהלך חיינו. ההלכה מורה לנו כיצד לנהוג בכול שנייה ושנייה בחיינו. כול זה אינו סתם. עלינו להבין שעבודת ה' אינה דבר מופרך, ותלוש מן המציאות. תורת ה' היא חיינו. וככל שנאמין בזה יותר נקבל משמעות לחיינו. אם נעשה כול דבר אפילו הקטן ביותר מתוך אמונה שכך אנחנו עובדים את ה' (שאגב, הרמב"ם אומר זאת במפורש..), שהכול הוא חלק מהמציאות הזאת של התקרבות לקב"ה ועבודתו, אזי נראה שחיינו מלאי משמעות ורק נרצה להוסיף משמעות לחיינו. וכך ממילא, נרצה להוסיף שנים לחיינו ולעשות כמה שיותר. החוכמה היא לא להאריך ימים. החוכמה היא להעריך בעשייה.

מסופר בגמרא על כך שהקב"ה פונה לנביאים ושואל אותם על מה אבדה הארץ (בתקופת בית שני).
ואף נביא לא ידע לענות על כך.
"ויאמר להם ה' על עוזבם את תורתי."
פרשנים במקום- על כך שלא ברכו ברכות התורה.
נשאלת השאלה, על זה נחרבה הארץ?!
הקב"ה עונה להם- הכול נעוץ בברכות התורה.
בתקופת החורבן הייתה התפתחות מאוד גדולה של המפעל התורני. אך, כאשר יצאו מבית המדרש נשארו אותו הדבר.
כאשר אני מברך, אני מייחד משהו לשם שמים.
(מתוך שיעור ששמעתי לתשעה באב של הרב הר נוי)

מה שאני עוד מציעה לך לעשות זה לנצל את הזמן. תכנני לך את היום כך שיהיה מלא דברים שאת רוצה וצריכה לעשות. אינני אומרת שאת צריכה להעמיס על עצמך יותר מדי. זאת לא כוונתי. את גם צריכה לחיות בדרך מסוימת…..
פשוט חלקי לך את הזמן. קבעי לעצמך זמן ללימודים, זמן להתנדבות….. "לכול זמן ועת לכול חפץ".
אני יכולה להעיד על עצמי שהימים הטובים ביותר שלי היו ימים בהם הסתכלתי אחורה וראיתי שעשיתי הרבה. שהספקתי.
את יכולה להכין לעצמך תוכנית שבועית או יומית. אני אישית ממליצה על יומן. שם יהיה רשום מה את צריכה לעשות. תהפכי את רצונותיך לצרכייך. הקדישי זמן גם לדברים שאת אוהבת.

עוד דבר אחרון וחשוב מאוד- תפילה!
תתפללי הרבה. תבקשי מהקב"ה שיסייע בידך למצוא משמעות לחייך. שיסייע בידך להכיר את יכולותיך ולפעול לפיהם. בקשי, התפללי. אל תתביישי. "שיפכי כמים ליבך ".

כתבתי כאן המון נקודות. אני מאוד מקווה שהם עזרו לך. קראי אותם שוב בעיון. חשבי על הדברים.
אני אשמח לשמוע ממך איך הולכים הדברים איך מסתדרים העיניים. לכול מקרה שתרצי את עזרתי ואת תמכתי את מוזמנת לכתוב לי (בבקשה כתבי בכותרת המייל עבור טל-אישי..).
אני מאחלת לך המון הצלחה!!
אני מאמינה בך ובכוחותייך!
בריאות ושמחה,
טל
Israel33@zahav.net.il