בשכל החלטתי להפרד, הרגש לא מוכן להשתגנע…

בס"ד

שלום לך,

דבר ראשון, יישר-כח גדול על ההחלטה האמיצה, והלא-פשוטה-בכלל. ללכת נגד הלב, גם אם בשכל מאוד ברור לנו שזו ההחלטה הנכונה זה לא קל.
בטח לא כשזה משאיר לנו מעין חלל בחיים. היית רגילה לשוחח איתו ושההוא חלק מחייך – ופתאום הוא לא שם.
להחליט לנתק את הקשר הזה – זו החלטה אמיצה, והיא מראה כמה את קשובה לעצמך ולאמת שלך, ושאת מסתכלת על דברים ממקום רחב – ולא רק ממה שנעים עכשיו.

את עוד יותר מדהימה אותי, שגם הדיכאון לא שובר אותך. את אינך שואלת ´האם עשיתי את הדבר הנכון´. את שואלת – איך לפשר בין השכל לרגש.

אז איך באמת?
קודם כל, צריך להבין שהשכל הוא קר והרגש הוא חם. בשכל אפשר ´לחתוך´ דברים. זה מגיע עד כאן, וזה מתחיל מפה…
הרגש צריך ´תהליך´, הרגש צריך זמן בשביל לעבור ממצב אחד למצב אחר…
אז איך בכל זאת עוזרים ללב להבין את מה שהשכל מרגיש?

אחרי שהבנו שזה תהליך, ושזה לוקח זמן צריך לחפש דברים שיעזרו לנו לקדם את התהליך, וגם דברים קטנים שיחזקו אותנו במהלך התהליך.

הדבר הראשון שצריך לעשות, לדעתי, הוא דווקא לחזק את השכל. לחזק את המחשבה של למה זו באמת הייתה ההחלטה הנכונה.
אפשר אפילו לעשות רשימה ממש..
מדי פעם, כשקצת קשה, צריך להזכיר לעצמך את הסיבות האלו…
כמו ללחוש ללב – ´נכון, זה כואב, אבל זה מדוייק כל כך כי…, אתה עוד תבין´.

לתת גם ללב אחיזות אחרות – דברים אחרים שעושים לך טוב, ´שימלאו את החלל´ – להשקיע יותר בדברים שחשובים לך, בדברים שאת אוהבת, בחברות, במשפחה…

דבר שני – לא לטבוע בזכרונות. לא להזכר כל הזמן במה שהיה, לא להרהר מה היית עושה עכשיו אם עוד הייתם בקשר. את צריכה לחיות את העכשיו (!) את מה ש-ה´ נותן לך ומבקש ממך היום – לא מחר ולא אתמול ולא מה היה אם… זה לא פשוט, זו ממש עבודה, אבל לדעתי זה הכרחי מכמה סיבות: 1. כדי שתוכלי באמת להוציא אותו מהלב. 2. כדי שתוכלי לפנות ´אנרגיות נפשיות´ לדברים אחרים וחשובים בחיים. 3. המחזבות האלו לא פעם פשוט מכניסות לדיכאון, ומחזירות אותך אחורה בתהליך…
ואיך עושים זאת? איך מעבירים מחשבות כאלה שצצות כל הזמן, והן כל כך נעימות? רבי נחמן לימד אותנו דבר נפלא – [המח שלנו יכול לחשוב רק על דבר אחד כל פעם]. לכן, אם את מתחילה לחשוב עליו – מיד להתחיל לחשוב על דבר אחר, וכך לאט לאט תחשבי עליו פחות. תזכרי, שזהו בעצם היצר-הרע שגורם לך לחשוב עליו, ומנסה להערים עלייך קשיים ומכשולים בדרך ללהשכיח אותו מן הלב. אמרה לי פעם מישהי חכמה, שברגע שמזהים שדבר מסויים הוא בעצם יצר-הרע, כבר הרבה יותר פשוט להגיד לו ´קישטא´. אז תשימי לב למחשבות שלך, ותדעי מתי להגיד להן ´קישטא´.
זה לא דבר שיקרה ביום אחד (לפחות בדרך-כלל), אבל לאט לאט את תראי שיפור, בעז"ה.

דבר שלישי – ואולי הכי חשוב – תפילה! הרגעים האלה, שממש קשה לך לא לחשוב עליו הם רגעים שבהם הרגש מציף אותך. במקום להלחם ברגש הזה, אפשר להעלות אותו לתפילה – לדבר עם ה´ במילים פשוטות, להגיד לו תודה על שזיכה אותך לפגוש אדם מקסים שכזה, ושנתן לכם את האומץ והיכולת לנתק את הקשר, ושאת ממש מבקשת שיעזור לך להמשיך ולהתקדם עכשיו בשמחה ולא במחשבות עליו כל היום, רק להתקרב אל ה´ ולהיות בשמחה… ממש ככה לדבר עם ה´.

ודבר אחרון – תדעי שגם מותר לך לבכות, ומותר לך גם להיות עצובה קצת (באופן זמני, כמובן!).
היה לך קשר מאוד קרוב עם מישהו, ועכשיו הוא כבר לא שם. את כמעט צריכה ´להתאבל´ על זה. תני לדמעות לזרום, תשחררי אותן, ואח"כ תחזקי את עצמך, תזכירי לעצמך שעשית את הדבר הנכון….

בברכה,
חני, חברים מקשיבים
hmt@shoresh.org.il