שלום רב,
מדי פעם בפעם מעלים אותי בתפילה להיות חזן. בד"כ אני נענה לבקשת הגבאי ומשתדל לגוון במנגינות (קבלת שבת לרוב).אני יכול להגיד שאני דיי נהנה מהדבר וגם הציבור מפרגן אחרי. החשש שלי היא שמעורבת בתפילה בגלל זה מידת גאווה ושתפילתי היא לא נכונה. אני מנסה להתרכז בכוונות המילים אך עדיין חש שזה לא מספיק. האם יש לרב הכוונה? אודה למענה
שלום רב
שאלה זו נשאל הרשב"א ותשובתו הייתה שאם החזן מנגן בכדי לחבב את התפילה על הציבור בכדי שיוכלו לכוון ומתוך כך להתרומם למעלה רוחנית גבוהה יותר הדבר ראוי.
ואם מתכוון להתגאות בקולו הדבר מגונה מאוד גם מצד גאווה וגם מצד השימוש בתפילה לצרכים נמוכים.
ולשאלתך, אין שום בעיה שאתה נהנה והציבור מפרגן להיפך זה דבר טוב, שאתה עושה דבר שיש לך בו סיפוק והציבור שבשמו אתה בא להתפלל חושב שהתפילה ראויה.
כמובן שראוי שתכוון במילות התפילה ובמיוחד תכוון שאתה שליח של הציבור ואתה מנסה לקרב ולהתקרב לקב"ה דרך התפילה והמנגינות, חיזוק מחשבות בדבר תפקידך כחזן יסייעו לך להשכיח מחשבות רעות.
הגאווה היא מידה רעה שצריך לעבוד עליה בכל מקרה, הרושם שאני מקבל ממך שיש בך ענווה ותחושת שליחות, ועצם שאלת השאלה מלמדת על עדינות ועולם רוחני ראוי
לחזן.
מצורפת תשובת הרשב"א הנ"ל.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן רטו
שאלת עוד בשליח צבור שקולו ערב ונאה לשומעים ומאריך בתפלתו כדי שישמעו העם קולו ערב. ומתנאה בזה ושמח בקולו ודעתו בכך בעת שהוא מתפלל. ואומר שראוי הוא בכך ושיהא שמח בלבו. אם ראוי למחות בו שראוי לעשות תפלתו תחנונים והיאך יהיה זה מתחנן מתוך שמחה?
תשובה דברים אלו אחר כונת הלב הם אמורים. אם שליח צבור זה שמח בלבו על שנותן השבח וההודאה לשם בקול ערב ובנעימה ושמח מתוך יראה תבוא עליו ברכה. שאחד מן הדברים המחויבין למי שמורידין לפני התיבה הוא שיש לו נעימה וקולו ערב..לפיכך שליח צבור זה אם שמח ועומד ביראה וכדכתיב (תהלים ב) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה הרי זה משובח. אבל אם מתכוין להשמיע קולו ושמח לקולו שישמעו העם וישבחוהו הרי זה מגונה. ועליו ועל כיוצא בו נאמר (ירמיה י"ב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה.
ברכה והצלחה.
ירון דוראני.
