גאווה וקנאה – מוצאת הרבה פגמים באנשים

שלום יקרה,
וואו! זו המילה הראשונה שעלתה בי כשקראתי את המשפט הראשון שלך.
את יודעת איזו גדולה את? מה גדולה, ענקית!
תאמיני לי, לא תמצאי היום הרבה אנשים עם מידת אמת כמו שלך.
להודות ולספר על ההרגשה שלך דורש ממך כוחות נפש עצומים וְאָכְּבַּר אמת פנימית.

רק מה, אחותי, אני מוכנה להתערב אתך שאת לא גאוותנית. וואלה? איך מישהי שלא מכירה אותי בגרוש מעזה כבר לקבוע קביעות?
אז זהו שלא אני קובעת את זה – הרב קוק בכבודו ובעצמו קבע את זה.
הרב קוק כותב במידות הראי"ה: "גאווה פוגמת את הרצון, וכיוון שהרצון פגום אין מקום לכל טוב לנוח" – מה שבעצם אומר, במילים של חבר´ה, שהגאוותן מה זה עף על עצמו.
אדם גאוותן בטוח שהוא הכי טוב, הכי מוצלח והכי מושלם. אם הוא כזה מושלם, יש בו בכלל משהו שצריך לשפר? ברור שלא!
אדם גאוותן מרגיש כל כך בסדר עם עצמו עד שהוא לא רוצה בכלל לתקן, כי רק משהו לא מושלם דורש תיקון.
אבל את, נשמה טובה, רוצה לתקן. איך יודעים? כי שאלת שאלה שמעידה על רצון לעלות. אדם בעל גאווה לא רוצה להיות יותר טוב – כי הוא הכי טוב שיש.
גאווה לא, אז מה כן?
את קראת לזה ביקורת. אבל זו גם לא בדיוק ביקורת.
יש אנשים שרואים כל הזמן רע ודברים שליליים, ילכו ברחוב ויצוצו להם 20 אלף טענות על כל חתולה שעוברת. אנשים כאלו לא מרכיבים משקפיים שחורות, הם עשו ניתוח כדי לשנות את צבע הקרנית בעין לשחור.
אבל יש הבדל בין ראיה שלילית של חולשות ופגמים לבין ראיה בעין אחרת, שונה, מצבים מסוימים. לכל אדם יש את נקודת המבט שלו: שני אנשים יסתכלו על אותן תמונות בגלריה, אחד יתלהב מהתמונות ויחשוב שכל צייר הוא כישרון נדיר. חברו יסתכל ויחשוב לעצמו: גוועלד, איזה קשקושים! זה אומר שמי שלא אהב את הציורים הוא ביקורתי? לא. הוא פשוט מסתכל בעין אחרת על אותה גלריה.

בתחילת הדברים פתחתי ואמרתי שיש בך את מידת האמת. אמת זה משהו מוחלט, טהור, צרוף ומושלם.
בכל אחד מבני האדם יש את מידת האמת הזו, שגורמת לו להרגיש חוסר נוחות ואולי כעס כשהוא רואה משהו מזויף או לא טוב. רק מה, כמו שהרופא אומר: הכול תלוי במינון. יש אנשים עם מינון יותר גבוה של אמת ויש כאלו עם פחות, כמו בכל מידה בחיים (יש אנשים שמחים יותר ויש פחות, יש מתלהבים יותר ויש פחות).
ככל שיש באדם יותר ממידת אמת, הוא שואף ליותר שלמות. הוא דורש מעצמו להיות טוב יותר, להצליח יותר, לפעול יותר. הוא דורש זאת גם מהסביבה הקרובה אליו, המשפוחה, החבר´ה מהצ´כונה, אותם אנשים שהוא נפגש איתם על בסיס יומיומי. בכל פעם שהוא יראה אצלם בעיונת, תזכורת קטנה לחוסר השלמות, העצבים יתחילו לעלות לו. הבנאדם לאט-לאט לא מסתדר עם האנשים סביבו, הוא מתחיל להיות כמו מורה בבית ספר ומחלק "בלתי מספיק" לכולם. זה לא מגיע מרוע, זה לא מגיע משנאה, הוא פשוט רוצה דבר טוב, רוצה שהדברים יהיו בסיידר, רוצה שלמות.
אז מה עושים? איך מפסיקים לרצות כל הזמן שכולם יהיו מושלמים? איך להפסיק עם ה"בלתי מספיק"?
זוכרת את הגלריה שם מלפני? באותה גלריה יש זוג חברות. שתיהן מסתכלות על אותה התמונה. אחת עומדת מטר מהתמונה מתלהבת משלל הגוונים בציור. חברתה מתקדמת, מורידה משקפיים, מסתכלת מקרוב ותוהה לעצמה: איזה צבעים ואיזה שלל? יש פה רק נקודה שחורה!
אה? איך זה יכול להיות? זו אותה תמונה! כן, אבל המרחק, הפרספקטיבה שונה. אם החברה הייתה לוקחת רק צעד אחד אחורה, היא הייתה רואה את התמונה בשלמותה, במושלמות הגוונים שבה.
הסוד הוא להבין שאנחנו לא רואים את כל התמונה. אין אדם מושלם. כמו שהנקודה השחורה בציור איננה מושלמת לבדה. רק כשכל הצבעים, כל הנקודות, מתחברות יחד יש שלמות.
כמו בסוללות, לכל אדם יש פלוס ומינוס. מה יקרה אם תשימי פלוס ליד פלוס? או מינוס ליד מינוס? משהו יידלק? גורנישט!
מה צריך לעשות? לשים מינוס ליד פלוס.
יש אדם מצחיק אבל חסר טאקט ויש אדם בלי טיפת חוש הומור אבל רגיש, שניהם יחד יוצרים את התמונה המושלמת.
ההבנה שאין אדם מושלם, תעזור לך גם במקרים שתרגישי קנאה. הרי ממה הקנאה נובעת? מכך שאנו מרגישים שמישהו יותר טוב מאתנו, במילים אחרות – יותר מושלם מאתנו.
תראי איך זה פועל: יש מישהי חכמה, היא סְפֵּץ בלימודים, מוציאה 100 בכל מבחן. ואת, קורעת ת´שיניים לגרד את ה-80. ואז המחשבות מתחילות לרוץ בראש: "אז היא יותר טובה ממני בלימודים, סו וואט? זה אומר שהיא כלילת השלמות? הרי היא כל היום מסתובבת עם פנים חמוצות של תשעה באב" בצורה אוטומטית, מתחילים לחשוב על דברים שהיא פחות טובה, וכך לא מצליחים לראות את הטוב שבה.
אבל אם מבינים שיש דברים שהיא טובה בהם ונקודות שהיא פחות טובה, ולך יש דברים אחרים שאת טובה בהם, כי זה מה שה´ בחר לתת לכל אחת, לא רק שאין תחרות בניכן אלא שאתן משלימות אחת את השנייה וגורמת למציאות להיות יותר טובה ומתוקנת.

ומה עושים אם עדיין רואים בכל בנאדם נקודה שחורה?
למרות שעכשיו המינוס מהבהב חזק באדם מולך, זכרי שיש בו גם צדדים חיוביים. וזו העצה שלי – כל פעם שחושבים על מישהו שהוא "בלתי מספיק", תחשבי מיד על ה"מספיק". נגיד יש מישהי עם פה גדול, תוך כדי שהמחשבה עולה, מיד תאמרי- כן, אבל היא תמיד מקשיבה לכולן. יש מישהי קמצנית, מיד תסתכלי ותמצאי בה איזה מעט טוב – היא מתפללת בכוונה, היא חייכנית, היא בחורה רגועה.
בהתחלה זה יהיה קצת צולע ואולי לא כ"כ אמתי ויהיו פעמים שזה לא ממש יעבוד, אבל אל תוותרי! ככל שתתאמני יותר, כך תצליחי. הרגל יהפוך לטבע.

על כל דבר בחיים אפשר להסתכל במבט חיובי או שלילי. למרות שאת חושבת שמידת האמת שבך היא דפקט בייצור, לדעתי זו מתנה פשוט מדהימה שהקב"ה העניק לך. כן, כן.
מכירה את המשפט: "הזולת הוא ראי לנפש האדם"?
כשאת רואה דברים טובים אצל אנשים, משמע שאותן התכונות נמצאות בך. אותו הדבר רק בהפוכה, כשרואים דברים פחות טובים בבני אדם – כנראה שאותן התכונות נמצאות אצל המתבונן. הקב"ה נתן לך מעין מד מידות. הוא מראה לך במה את טובה וגם מה צריך לשפר דרך האנשים סביבך. את יודעת כמה אנשים היו רוצים לדעת "מה ה´ דורש מעמך"? לדעת במה ה´ רוצה שהם יתחזקו? והנה, אצלך זה בִּילְד אִין. את רואה דרך האנשים סביבך את הדרך לעלות. את צריכה לנצל את התכונה המדהימה הזו, ולא להתנצל עליה. ואצלך, הרווח הוא כפול ומכופל – לא רק שאת מכשירה עוד ועוד את עצמך, אלא גם שככל שתעלי יותר, את תראי יותר ויותר טוב באחרים. זה הטוב שבך שמוקרן דרכם.

והכי הכי חשוב – תפילה. תפילה לשלמות. תתפללי לקב"ה שתראי תמיד דברים טובים. ואם את רואה איזושהי נקודה שמפריעה לך אצל מישהו – תתפללי עליו, תתפללי שה´ ייתן לו כוח להשתפר ולעלות. וגם בבנות שאת מרגישה שאת מקנאה בהם – תתפללי עליהן, שיצליחו במה שיעשו ויגיעו לשלמות. רק מישהי אמתית כמוך תוכל להוציא תפילות אמתיות על שלמות האנשים שסביבך.
מאמינה בך! הרבה הצלחה!
אם תרצי לדבר עוד במייל – את מוזמנת בשמחה!
בת-חן
batchenoh@gmail.com