גדר ביטול תורה

שלום רב,
אנו מכירים שתי קבוצות התייחסות עקרוניות לתלמוד תורה.
יש קבוצה – המקדישה את כל חייה לתלמוד תורה ולהוראתה. (בזמנים כתיקונם שבט לוי היה מופקד על תחום לימוד התורה והוראתה לבני ישראל). הציבור מספק את צרכיו, אין לו נחלה, קבוצה זו לא יוצאת למלחמה – וכל תפקידה של קבוצה זו – להחיות באופן מתמיד את התורה באומה.
"גם כיום, חייבת להיות שכבה כזו, העוסקת בתלמוד תורה ובהוראתה, והיא קבוצת ההנהגה הרוחנית. כל הגמרות שנאמרו על עוון ביטול תורה, ועל כך שבעולם הבא תחילת דינו של אדם הוא על דברי תורה מכוונים לקבוצה זו".
קבוצה השניה הם אנשי המעשה – אנשים העוסקים במשא ומתן – באמונה. עליהם מוטלת החובה לחיות חיי תורה בכל מעשיהם, הם נבחנים בכך שהם מקדשים את פני המציאות בעסקיהם ("פלוני שלמד תורה ראו מה נאים דרכיו מה נאים מעשיו כזה ראה וקדש"), בפיתוח המציאות, הטכנולוגיה, המדע והעולם. הקשר של קבוצה זו לתורה הוא קביעת עתים לתורה – ולהפוך את לימוד התורה ליסוד קבוע בחייהם (אדם שחוזר לביתו ופותח ספר קודש או מקשיב לשיעור או הולך לשיעור וכדו' – מעיד בעצמו ע"י מעשיו שאכן כל מעשיו מונהגים ע"י התורה). תפקידה של קבוצה זו הוא גם – להחזיק את ידי לומדי התורה.
כדאי לעיין גם: http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=15343
לסיכום:
הגדר של ביטול תורה אינו חד משמעי ואינו יכול להכנס בכללים סגורים. אצל כל אדם – גדר הביטול תורה משתנה – ביחס ישיר להשתדלות, למאמץ, ליגיעה, לרוח הדברים, לשמחה שבלימוד, לחיי התורה ועוד.
כל טוב,
ושנה טובה
שלמה, חברים מקשיבים
shlomo@makshivim.org.il