גזרה כה קשה שלא על בסיס חטא??!

שלום רב
שאלות טובות את שואלת, שאלות המראות על חשיבה ועל רצינות ואכן הדברים דורשים לימוד והבנה לעומק, שכן דברים אלו באמת לא כל כך פשוטים.
אינני רוצה להתחיל להיכנס אל הסברים שונים, ואף אין לי כעת את היכולת להתחיל לפתוח ספרים על מנת לענות, ולכן אכתוב רק כמה דברים, ואם תרצי אשמח בהזדמנות אחרת, אם תפני אלי לכתובת שלי להרחיב יותר את הדברים ואף לנסות להפנות אותך אל מקורות.
אנו צריכים לדעת, שהאבות הקדושים היו היסודות של עם ישראל, כמו שהרמב"ן כותב באריכות בכמה מקומות, שהאבות הניחו את היסודות לעם ישראל, הן במידות והן באמונה שעל ידי פעילות האבות הם השרישו בעם ישראל יסודות חשובים מאד.
לדבר זה קוראים חז"ל "מעשה אבות סימן לבנים" שהסביר הרמב"ן שהכוונה לא רק לסימנים חיצוניים אלא שהמעשים של האבות קבעו דברים חשובים בכל הטבע של עם ישראל ושל כל יהודי ויהודי. כך גם האריך המהר"ל בספרו נצח ישראל פרק יא´.
בכל מעשה שעושים, יש דברים חשובים מאד, אך כל אדם איננו שלם, ואף לגדולים ביותר, שהעיקר אצליהם הוא הטוב והדברים החשובים שהם עושים, אך בכל דבר יש נקודה של חסרון, נקודה שצריך לתקן אותה, להשלים את המעשים הגדולים שנעשו. כך גם במעשים של האבות, שלמרות שהם היו ענקיים והם פעלו דברים גדולים ועצומים לעם ישראל, היו בתוך המעשים שלהם נקודות קטנות וזעירות שעדיין דורשות השלמה.
נקודות אלו, שנכתבו בתורה, ואף חז"ל הרחיבו בהן, הן נקודות קטנות מאד, שלאדם כמונו הדבר לא נחשב כלל לחטא, אך הם לפי הגדלות שלהם דבר זה נחשב לחסרון ונחשב לחטא, לכן גם דברים אלו צריכים לתקן. אך לא בכך נגמרים הדברים.
כמו עץ שכאשר יש בעיה בשורש, אף בעיה קטנה לאחר מכן בתוצאות הבעיה מתפתחת לדבר גדול יותר. כך גם בכל דבר בעיה בשורש של הדבר, כאשר הדברים יוצאים אל הפועל, מגיע הדבר שאותו חסרון קל שבקלים שהיה בשורש, כאשר הוא מגיע אל ההגשמה שלו, אל ההופעה שלו המעשית, החסרון הזה מקבל משמעות גדולה, ובכך מתברר עד כמה חשוב לתקן את החסרון הזה.
בגזרה של שעבוד מצרים וכו´, שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים,מלמדים אותנו חז"ל שהיה לאברהם אבינו חטא. כאשר הבטיח הקב"ה לאברהם את ארץ ישראל, אמר אברהם "במה אדע כי אירשנה". פירושים רבים אפשר לפרש את הדברים האלו של אברהם, פירושים אשר לפיהם הלכו הרבה מגדולי ישראל, שאין בהם כל חטא של אברהם, אך הרמב"ן ועוד באו ומצאו באמירה הזו של אברהם חטא. דוקא בגלל שאנו מוצאים כל כך הרבה הסברים שלא היה לאברהם חטא, מכאן אנו מבינים עד כמה החסרון הזה שהיה הוא לעומת המעשים שלנו כל כך קטן וכל כך לא נראה.
לאמירה הזו היה צריך להגיע תיקון, לחסרון הזה של האמונה בה´ בדקות שבדקות, היה צריך להגיע השלמה ותיקון בכל עם ישראל, שכן מהכל ינקו ישראל וקיבלו מאברהם אבינו את הדברים החשובים כל כך, ואף את החסרונות הדקים האלו. לשם כך היה צריך עם ישראל לעבור את כור הברזל, לנקות את החסרון הזה שלא יהיה שורשי בעם ישראל, שלא ישאר כבעיה שאין לה תיקון, ולכן למרות הקושי והצרות, דברים אלו היו לטובת עם ישראל, וזו מעין תרופה מרה הבאה לרפא חולי פנימי.
דוקא בגלל החשיבות של עם ישראל, ובגלל היעודים הגדולים שה´ נתן לעמנו, כל חסרון אמור להגיע לתיקון שלו, ובלא התיקון עם ישראל לא יוכל להגיע אל היעד שלו. ובעקבות כך גם כל העולם לא יוכל להגיע אל השלמות. לכן צריכים לפעמים לסבול, לפעמים צריך לעבור שלבים לא קלים ובסופו של דבר מהשלבים האלו משלימים את עצמינו, מתקנים את מה שצריך, קונים את היסודות החשובים שחסרים היו לנו ואיתם ממשיכים הלאה אל התיקון והשלמות.
כך אני מתבונן בפשטות בפרשיה זו, אם כי יודע אני שיש עוד הסברים לא מעטים על הפרשיה.
בקשר לנושא של האחים של יעקב, גם כן הדברים קשורים אל אותו העניין.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מסביר שהמצב של הבנים של יעקב היה מיוחד מאד. האחרים האלו כולם היו צדיקים וקדושים, כולם היו גדולים בכל הבחינות, והם אלו שהשאירו את היסודות של כל השבטים בעם ישראל במשך כל הדורות. כל אח היה מהות מיוחדת היה לו ענין מיוחד בעם ישראל, ולשם בנין עם ישראל בשלמות המיוחדת שלו, צריך את כל הכוחות האלו שיופיעו בשלמות הגדולה ביותר.
במצב ההתחלתי, כל כח היה נפרד מהשני, וכל כח נאבק על מרכזיותו. כל כח וכל ענין היה צריך להופיע בשיא העצמה על מנת לקבוע בעם ישראל את אותה המידה ואת אותם היסודות שלמענו הוא בא לעולם.
במצב זה, גדלו האחרים של יוסף, ואף יוסף עצמו. כל אחד התמודד על ההופעה שלו, וכתוצאה מכך נוצר מרחק בין אחד לשני. מרחק זה שהיה מאד משמעותי גרם לקשיים שצריכים היו דורות למצוא את החיבור הנכון, חיבור בין כוחות שונים לבין אחדות של הרמוניה.
במצב זה הופיע יוסף ובא בכל מעשיו לשלול את המציאות הזו, הוא בא להכניע את כל הכוחות, כפי שהאחים הרגישו, להכנעה זו האחרים לא יכלו לקבל. הכנעה זו פירושה היה חרבן של עם ישראל, חורבן של כל הדורות, ואף באופן המעשי חורבן של עם ישראל. כאשר האחרים ראו שיוסף מביא את דיבתם רעה אל אביהם, הם הבינו שעל ידי גדילת הכח של יוסף, עלול להגיע למצב שכל עם ישראל יחרב, עלול להגיע למצב שהחסרונות שלהם יתנו תמונה שאין אפשרות להמשיך הלאה, ולכן ראו במעשים שלו סכנה גדולה שחייבים לטפל בה.
אנו שרגילים לחיות עם כוחות מצומצמים, עם פשרנות לדברים,קשה לנו להבין את ההפסד הגדול שיש בדבר, ואת הסכנה הגדולה, ולכן אנו נוטים לחשוב שהשלום ידחה את הכל, ושהמוסר שלנו דוחה את כל הדברים. אך לפעמים דברים אלו שלנו נובעים מראיה מצומצמת מידי, ראיה שלא מספיק מבינה לעומק את הדברים.
בחז"ל אנו מוצרים שהאחים דנו את יוסף דין תורה שהוא חייב מיתה שכן הוא מסכן את עם ישראל, לכך אנו רואים שמעשיהם לא נבעו מפחד סתמי או מחולשה אלא מאמונה שכך אמורה להיות התורה. לאחר מכן התברר שתכנית אלוקית היא זו שניהלה את הדברים, ואף המחשבות שלהם הובלו על ידי רבש"ע על מנת להביא את היעוד הנדרש, של ירידה לגלות, אך בשלב של המעשה אי אפשר לראות את הדברים.
צריכים אנו להתחזק ולראות בהשגחת ה´ ובהכוונתו את העולם ובמיוחד את עם ישראל תהליך של התקדמות, תהליך שדבר מוביל את התיקון וכל המהלכים של הדברים מיועדים להביא את הדבר אל תכליתו, הכל במהלך של עליה לקראת היעד.
בראיה זו הדברים מקבלים פן אחר, אופי אחר, ובכך אנו מקבלים מהם דברים גדולים יותר.
אני מקוה שהדברים מובנים די הצורך, ואשמח להרחיב יותר אם יהיה ביקוש.
בברכה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il