גלגולי היהדות

שלום לך.
שאלתך היא שאלה יפה וחשובה. באמת. האם לא התרחקנו מהמוסר האלוקי הכתוב בתורתו? אתה מגדיר בשאלתך ש´מקובל´ עליך התנ"ך, למרות שהוא התרחבות של התורה, הוספה על גביה. שאלתך מתייחסת בעיקר לפרשנים, פרשני הפרשנים וכו´ וכו´.
בשאלה זו התחבטו כבר גדולי הדורות שלפנינו. האם יש מקום לפרש את התנ"ך בפשט, בניגוד למדרש? האבן עזרא יאמר לך שוודאי שיש מקום לפירושים שכאלה.
האם צריך לחפש את מקור המדרשים בתוך עולם הפשט? זהו סגנון מצוי מאוד היום.
שאלות אלה הן חלק משאלות רבות שקיימות בתוך עולם התורה – מה היחס בין הקרי והכתיב? בין נבואות שונות ולכאורה סותרות? בין פסוקים סותרים? בין פרשיות שמופיעות כמה פעמים בתורה, כפילויות וכו´?

כל תפיסה שהיא בעולם היהדות צריכה לתת את הדעת על שאלות אלה. אי אפשר לברוח מהן.
שתי גישות בסיסיות יש בתשובות לשאלות, ושתי גישות אלה הן בסיס למהפכים גדולים מאוד, מלחמות אחים והגדרת כופרים ועוד ועוד.
גישה אחת מאמינה שהתורה ניתנה בשני חלקים הכרוכים זה בזה. תורה שבעל פה ביחד עם תורה שבכתב. ישנו כוח לחכמי ישראל לפרש את התורה וכפי שכתבת יפה בשאלתך, זו לא רק פרשנות אלא אף יצירה. בתורה לא כתוב מה הדין של פלטה חשמלית בשבת, של נורת חשמל, של מי ששורף צ´ק שלנייר עצמו אין כל שווי אבל ´אחוזים´ בו סכומים גבוהים, מה דין מי שהזמין בייביסיטר ולאחר שהיא הגיעה התברר לו שהוא אינו צריך אותה – האם לשלם את מלוא הסכום? את הזמן שעבדה?
ישנן אין סוף שאלות, על כל צעד ושעל, שאין לנו התייחסות של התורה אליהן. המציאות מתחדשת ואיתה התורה. יפה אמרת שלא כל מה שיהודי פרטי זה או אחר עושה מגדיר את היהדות, אבל לעם ישראל ככלל ישנו כוח להגדיר את היהדות, להגדיר מהי תורה.
זוהי גישה אחת. גישה זו שרדה במשך מאות ואלפי שנים ועדיין צועדת קדימה.

הגישה האחרת טוענת שאכן ישנו כוח לחז"ל לפרש את התנ"ך, אבל יש לשים גבול לדבר. גישה זו המשיכה לכל מיני מקומות כגון ביקורת המקרא, הטלת ספק בנכונות התורה והמצוות כפי שהגיעו לידינו וכו´ וכו´.

אני מתאר לעצמי שאתה קורא את השאלה, את התשובה ואחר כך מניד בכתפיך ואומר ´הוא בכלל לא הבין מה שאלתי. אין בדבריו שום תשובה על שאלתי. אני שאלתי מי אמר שדבר מסוים נכון והוא פשוט אמר לי שזה כך, בלי לנמק´.

ואתה צודק.

ראיתי לא מזמן בדברי ר´ נחמן דבר מתוק מדבש. הוא מסביר שהרבה פעמים בעולם האמונה אנחנו אומרים את התשובה, אבל אומרים אותה בצורת שאלה. ´מי אמר שהקב"ה קיים?´. הקב"ה קיים. זו התשובה. אמרנו אותה בצורת שאלה. ´מי אמר שהתורה אמת?´. התורה אמת. אינני יכול להוכיח זאת, אך זו התשובה.
´מי אמר שחז"ל מוסמכים לפרש את התורה?´
זו באמת שאלה מעולה. אני יכול להביא לך מקורות מחז"ל, להביא לך עשרות פסוקים שלא מובנים בלי שנפרש אותם על פי התורה שבעל פה, דבר שמכריח שהיא נכונה וגם היא ניתנה מסיני. אני מתאר לעצמי שכל ההוכחות האלה מוכרות לך (ואם לא, אשמח לעזור). העניין הוא שלפעמים למרות שהתשובה ידועה אנחנו לא ´קונים´ אותה. היא נשארת רחוקה מאיתנו. אנחנו מקבלים את הרעיון שצריך לפרש את התורה אבל נראה לנו שהעסק קצת ´עקום´ במציאות.
אם זה המצב אז התשובה היא התשובה שכתבתי לך. במקום לשאול את השאלה תתחזק בתשובה. התשובה היא נכונה והיא נפלאה. אתה יודע איזו נפלאה היא האמירה שהקב"ה נתן לנו את הסמכות לפרש את תורתו? מי שמבין אפילו קצת את עליונות התורה, נוראותה, מבין איזה גודל זה, איזו מתנה יקרה זו, איזו אחריות זו, לפרש את התורה.
מי אמר? המציאות, האמונה והתורה עצמה כפי שמוכח בהרבה מקומות. השאלה היא רק האם אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו את האחריות להעמיק בהבנה שזו המציאות ולהפנים אותה

אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il