גנבו לאדם כסף. איך להתייחס לזה?

שלום רב,
בשאלת חכם חצי תשובה, אכן בכל ההבטים שהבאת אתה צריך להסתכל, הכיצד?
בשאלת הייסורים אנו צריכים להבחין בין הלכתחילה לבין הבדיעבד.
כעיקרון, אנו אנשים בריאים בגופנו ובנפשנו, ועל כן אין אנו אוהבים ייסורים.
הביטוי "שמח בייסורין" אינו עוסק באדם המצפה לבואם. להפך, עמדת הגמרא כפי שהתבררה בדברי הראשונים היא "לא הם ולא שכרם". אנו מעדיפים לבנות את עולמנו הרוחני מכוחה של התקדמות רוחנית שלנו עצמנו, ולא מכוחה של כפייה הבאה בשל ייסורים וכאבים המונחתים עלינו מבחוץ. על כן, אנו מתפללים שלא נחוש בייסורים ולא נקבל אותם.
ברם, כשהם באים עלינו אנו מתייחסים אליהם לא בבעיטה ובמרידה, כי אם בהכרה עמוקה שהם נשלחו אלינו כדי לשנות אותנו. אנו לא שמחים במובן המקובל של המילה, כי אם מרכינים ראש ויודעים שכיוון שהתוצאה של הייסורים תהיה תוצאה בונה ומכפרת, אנו אוהבים את התוצאה שלהם. על כן, אין סתירה בין העובדה שזה יחסינו אליהם לבין פעולתם.

בוא ונסתכל על מקרה גניבת הארנק בראיה אמיתית – גניבת הארנק היא רק עילה. סביב עילה זו יצר הקדוש ברוך הוא במיוחד בעבורך זירת התנסות. זירה שבה תוכל במשך הזמן הקרוב לגלות ולפתח בך מידות טובות של סבלנות, לימוד זכות, ארך אפיים, ערך הממון, היוצא מהפה וקבלת יסורים באהבה.
לפי התוכנית של הקב"ה – לזמן זה יש חלק בבניית נצחיותך וגם היא שלב בסולם הפרטי שלך שמוביל אל תכליתך ויעודך בעולם.

לגבי השאלה השניה:
רבי נחמן מסביר את העצבות לעומת הלב נשבר:
"…עצבות הוא כמו מי שהוא בכעס וברוגז – כמו שמתרעם ומתלונן עליו יתברך, חס ושלום, על שאינו עושה לו רצונו, אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו, כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו"
אם כן העצבות היא צער שצילם של המוות והיאוש מרחפים עליו, ואילו לב נשבר – הוא צער מוליד חיים, כח מניע ומעורר. העצוב בדרך כלל חש בודד. כביכול השליכו הקדוש ברוך הוא לפגעי הזמן, ואינו רואה בצרתו, אז חש האדם כי אין טעם לדבר, אפסה תקוה, ואפילו גופו הפיזי הופך כבד וחסר תנועה. לב נשבר, לעומת זאת, הוא מרירות המלווה בגעגועים, מרירות שאיננה מעלימה את התקווה. אדרבא, היא נותנת כח לפעול ולשנות את המציאות, כדרך שהגעגועים לאדם יקר עשויים להעניק כח לפעול גדולות ונצורות. (מתוך הספר התבהרות)
א"כ כיצד נדע אם אנו מצטערים או בלב שבור?
יסורים בצרוף גאוה – משמעותם עצבות, טרוניה וכעס. ואילו זה, הזוכה להכיר בקטנותו ושפלותו כשבאים עליו ייסורים – מצדיק עליו את הדין, ועם זאת עדיין הוא מבקש רחמים ונושא עיניו לבוראו שיושיעו. בחסד, ולא בדין. ואף אם חטא ונכשל בעוון, הוא מצפה ומאמין לסליחתו של אדון כל. יסורים בצרוף ענוה – לב נשבר וגעגועים לה'.

אינני יודע למה אתה קורה עצבות ולמה צער אך נסה לבדוק את הדברים באור הזה של רבי נחמן ואני מאחל לך שירווח לך.

כל טוב בהצלחה,
ושנה טובה,
שלמה, חברים מקשיבים
shlomo@makshivim.org.il