שלום. יש לי שאלה קצת מורכבת, ואני מאוד מקווה שתוכלו לכוון אותי ולעזור לי. יש בן אדם שמאוד קרוב אלי וגם מאוד חשוב לי שיהיה לו טוב. אני יודעת שהוא נכנס לקשר עם בחורה, שלדעתי זהו לא קשר בריא וטוב לשניהם. אני לא אומרת שזה תפקידי להחליט מה טוב לבן אדם, אבל בכל זאת אני דואגת. אני לא רוצה להתערב יותר מידי ביחסים שלהם. הרגשתי שאני חייבת להגיד את דעתי, אבל אני לא רוצה לפגוע בו, וגם לא רוצה שזה יהיה לשון הרע על הבחורה. אני ניסיתי להגיד את דעתי בדרך מאוד צהירה ומכובדת. אבל אני לא מרגישה שזה עובד.
השאלה שלי, אולי יש תפילה מיוחדת, שאני אוכל לבקש הגנה לבן הזה. בתפילות שלי אני מבקשת בשבילו, אבל אני רוצה לעשות משהו מעבר. ולא יודעת איך ואם בכלל יש לי זכות כזאת.
אני מאוד אודה אם תוכלו לענות לי בהקדם, אני מאוד מודאגת ו חושבת על זה כל הזמן.
בס"ד
שלום לך,
יפה לראות שאלה כמו זו, שמלמדת מצד אחד על איכפתיות גדולה ורצון לעזור, ומצד שני על רגישות, וזהירות מלפגוע או מלחדור לפרטיות. השילוב בין שני אלה הוא באמת מורכב, ומצריך תבונה ו"חוכמת לב". משאלתך נראה שיש לך תכונה זו של חוכמת לב, ובכל זאת את רוצה לוודא שאת עושה את הדבר הנכון ורוצה להוסיף ולעזור ככל יכולתך. המשיכי בדרך טובה זו!
כיוון שאיני מכיר אותך, ולא את הבחור שאת דואגת לו, ואיני יודע מה טיב הקשר ביניכם, וגם לא כתבת מדוע את חושבת שהקשר עם אותה בחורה אינו בריא, לכן אינני יכול לענות לך תשובה חד משמעית. אבל ההתרשמות שלי ממה שכתבת היא ששיקול הדעת שלך נכון.
מצד אחד, אדם שרואה את זולתו עושה דבר שעלול להזיק לו, זכותו ואף חובתו (אם הוא יכול) להשתדל להאיר את עיני הזולת כדי להציל אותו מנזק. דבר זה דומה למצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" ו"לא תעמוד על דם רעך", והוא מתחייב מהערבות ההדדית שבינינו. כיון שהכוונה היא לתועלת, גם אין בכך בעיה של לשון הרע.
מצד שני, כמו מצוות תוכחה, גם פנייה זו צריכה להיעשות ברגישות מירבית, וככל שמדובר בעניינים אישיים יותר כך הרגישות צריכה להיות רבה יותר. הדבר תלוי גם באופיו של האדם שאנו מבקשים לדבר עמו, בשאלה עד כמה הוא פתוח לשמוע, ובשאלה עד כמה הקשר שבינינו מאפשר לדבר עמו על ענייניו האישיים. עלינו לשדר את אהבתנו ואת האיכפתיות שלנו, ולומר לאותו אדם שאיננו באים לכפות עליו שום דבר אלא רק להסב את תשומת לבו לדבר שאולי לא שם לב אליו. עלינו לזכור שההחלטה בסופו של דבר היא בידו, ובדברינו עלינו גם לקחת בחשבון את האפשרות שאנו עצמנו טועים. (כמובן שאם מדובר בעניינים חמורים כמו חשש מנזק פיזי או התמכרויות וכדומה, עלינו לפעול בנחישות רבה יותר ואולי גם לערב גורמים אחרים. אבל אני מבין שלא זה המצב במקרה שלנו).
אם פנינו לאותו אדם והוא לא קיבל את דברינו, באמת אין לנו מה לעשות יותר. פתגם עממי אומר: "אפשר להביא את הסוס אל המים, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות…" אנשים רבים רוצים ללמוד מטעויותיהם שלהם ולא מנסיונם של אחרים.
במקרה כזה באמת מה שנותר לנו לעשות הוא להתפלל לה´ שיוליך את אותו אדם בדרך טובה. התפילה איננה דבר קטן, ובפרט לתפילת האדם על חברו יש כוח עצום. אינני מכיר תפילה מיוחדת לעניין, אבל כל תפילה היוצאת מן הלב עושה דברים גדולים.
ובסופו של דבר עלינו לזכור, שהאחריות שלנו על מעשי זולתנו היא מוגבלת ביותר. הנושא האמיתי באחריות הוא ה´ יתברך, שמוליך כל אדם בנתיב הטוב ביותר בשבילו. ואם הוא החליט שאדם מסוים לא יבחין שהוא נכנס לדרך עקלקלה – כנראה שזה הדבר הטוב ביותר לאותו אדם. ומי יודע? אולי דוקא מתוך ההליכה בדרך המוטעית האדם ילמד ויחכים. לכן אם עשית את שלך – אין את צריכה להיות מודאגת או לחשוב "מה יהיה", כי יש מי שדואג לאותו אדם ומשגיח עליו, והוא יתברך מנהל עולמו בחסד ובריותיו ברחמים.
אני מקוה שעזרתי. אם יש לך הערה על הדברים, או שאלה נוספת, או כל דבר אחר – תוכלי בשמחה לפנות אלי למייל.
כל טוב,
יוסף
yosefr@shoresh.org.il
