מעשה בחסיד שקרא לו רבו וציווהו לנסוע לארץ רחוקה לעיירה נידחת, ואמר לו:" ישנם שם הרבה היהודים שאפילו אינם יודעים על יהדותם, סע לשם ועורר אותם לחזור בתשובה שלימה, וה' הטוב יהיה בעזרך!"
ארז החסיד את כל משפחתו ונסע לאותה עיירה. מיד כשהגיע החל לחשוב כיצד יוכל לאתר את היהודים של אותו מקום ובמיוחד כיצד יוכל לעורר אותם לחזור בתשובה. החליט אותו חסיד שיארגן כנס גדול של התעוררות יום לפני היום הקדוש בשנה, יום שבו גם יהודי מרוחק מתעורר בו הזיק היהודי, ערב יום כיפור. החל אומר ועושה.
עד יום כיפור הקרוב היו עוד מספר חודשים, אבל הוא לא התמהמה אלא החל מיד בהכנות. ראשית הלך וחיפש אולם גדול שיוכל להכיל בתוכו את כל האנשים. חיפש וחיפש עד שמצא. את אחד מילדיו מינה להיות אחראי לנקיון ושיפוץ המקום. את הילד השני מינה להיות אחראי על כתיבת ותליית כרוזים גדולים שאותם תלה בכל רחבי העיר כדי שאף יהודי אחד לא יפספס את היום הגדול של "כנס ההתעוררות הגדול". הוא עצמו פירסם ברדיו בטלויזיה ובכל דרך אפשרית. במקביל החל החסיד וחשב מה יאמר באותו כינוס גדול, כל מילה צריכה להיות שקולה ומכוונת, אין לדעת איזה השפעה עצומה יכולה להיות על כל היהודים שיבואו..
וכך התקרב המועד הגדול של יום הכיפורים וכנס ההתעוררות הגדול הלך והתקרב. יומיים לפני הכנס הגדול בדק שוב את האולם הגדול. אלפי הכיסאות היו מסודרים להפליא, מערכת ההגברה פעלה ללא שום תקלות, הדרשה היתה כתובה וכל רגע ורגע ידע החסיד מה הוא צריך להגיד, כל שנותר זה רק לחכות ולקוות שהכל ילך כשורה..
לילה לפני החסיד לא הולך לישון לפני שהוא טובל במקוה וכך הוא נרדם בציפיה ליום המחר.
הבוקר בא ומיד לאחר אמירת 'מודה אני' זינק החסיד ממיטתו, הסיט את הווילון ו… חשכו עיניו! הכל היה לבן! שלג כבד כיסה את כל העיר במשך כל הלילה. כשניסה לברר מה מצב הדרכים אמרו לו שאין שום מעבר, כל הדרכים חסומות.. החסיד לא ידע מה לעשות. בלי לחשוב פעמיים הוא לקח איתו את הדרשה שכתב ויצא לכיוון האולם ברגל. אפילו מעיל הוא שכח לקחת איתו, הרי עוד שעתיים צריכה להתחיל הדרשה!
הוא הצליח להגיע חצי שעה לפני הזמן ומיד נכנס לראות אם מישהו כבר הגיע. אך לא, הוא היה שם לבדו. הגיע זמן להתחיל, אבל עדיין אף אחד לא הגיע.. הוא חיכה שעה ושעתיים ויותר ואף אחד לא הגיע. כל אותו היום המשיך השלג לרדת והסיכוי שמ
