ויכירה ויאמר כתונת בני, חיה רעה אכלתהו, טרוף טורף יוסף' (בראשית, לז', לג')
פסוק זה אמר יעקב אבינו לאחר שראה את כתונת בנו הטבולה בדם. מיד בעקבות זאת הוא קרע בגדיו והחל באבל על בנו, אבל שנמשך ימים רבים.
אלא שכידוע לנו הדבר לא באמת היה נכון, לא באמת הייתה סיבה להתאבל על יוסף. גם יעקב אבינו זכה בסוף ימיו לפגוש את יוסף ואפילו את זרעו. אם כך, כיצד זימן הקב"ה טעות כה משמעותית לפני אחד מאבותינו? כיצד ייתכן שיעקב אבינו שמידתו אמת, טעה ונפל בשקר כזה?
אכן, מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו צדקת הצדיק (פרשת וישב, אות ח'), זאת כוונת המדרש שמסביר (בראשית רבה, ד', יט') שהחיה הרעה היא אשת פוטיפר ש'טרפה' את יוסף והרגה את רצף חייו הנורמאלי בכך שגרמה לו להגיע לבית הסוהר.
ועדיין, הרי מאורע זה עדיין לא התרחש, בשלב זה עדיין לא קרה המקרה עם אשת פוטיפר ואם כך כיצד יעקב אומר שחיה רעה אכלה את יוסף?
על זה מסביר ר' צדוק שהחיה הרעה היא הנחש. איזה נחש? הנחש הקדמוני, הנחש שהחטיא את חוה ואדם באכילה מהעץ האסור, וזאת בעקבות לשונו הרעה. חיה רעה זו היא שהביאה לעולם את הלשון הרע, את הסכסוכים, שהם המפילים אותנו ושורש כל המאורעות המתרחשים לנו. מפורש בתחילת הפרשה שיוסף היה מביא את דיבת אחיו אל אביהם (בראשית, לז', ב'). חטא זה כבר היה בו ביוסף. חטא זה הוא שגרם לסכסוך שלו עם אחיו וחטא זה הוא שטרף אותו, גרם לכך שאחיו שנאו אותו ולא יכלו אותו לשלום. גרם שמשפחתו, האנשים שהיו אמורים לתמוך בו, הם שמכרו אותו לישמעאלים…
כמובן, אין אנו מגיעים לקרסולי יוסף הצדיק, אחד מראשי השבטים, אך התורה ובעקבותיה חז"ל מסבירים לנו שלגודל צדקתו דבריו נחשבו כלשון הרע, שהרי הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה וראוי היה לו להימנע מהם, על אף שמסתבר שיש להם הסבר הלכתי וכו'.
הבה נתחזק בעניין זה של שמירת הלשון. החפץ חיים כותב בתחילת ספרו שגם בימינו זהו החטא המעכב את הגאולה. הבה נתקן אותו!
יהונתן, חברים מקשיבים
