בס"ד
פעם נשאלנו האם כל אחד אוהב חוקים?
במחשבה ראשונה ענינו – "כאילו דא"?!
חוקים הם אלה ששומרים עלינו – ומצד שני גם משפרים את חיינו.
למשל יש את חוקי הנסיעה ברכב – שמירה על החיים.
ויש את חוק יצירת הרבנות הראשית – שמירה על חיינו הרוחניים.
אבל באמת צריכים את התורה כדי להגיד לנו "לא תגנוב", "לא תרצח" או "לא תנאף"?! (עשרת הדברות, שמות פרק כ' פסוקים ב' עד י"ד).
אלו דברים שכל בנאדם "נורמאלי" שחי בעולמנו, מבין שאחרי שהוא יעשה אחד מהם לא יקבל פרס נובל…
אפשר למצוא בחוקים שלנו "עיגול פינות", ונמצא את זה בדוגמה של מעשה שלא נחשב כל כך רע:
הורים אמורים להיות מופת לילדיהם. ובא מישו, והאמא אומרת – "תגיד לו שאני לא נמצאת". בשקט. הילד למד שאסור לשקר, ופתאום ה[אמא שלו] אומרת לו לשקר?!
שקר זה בעצם ערך:
"מדבר שקר תרחק" (שמות, פרק כ"ג פסוק ז') – להתרחק כמה שפשר מלשקר.
ופתאום נולד לנו "[שקר לבן]"…
ואפשר לומר ש"שקר לבן" הוא שקר שנאמר [מטעמי נימוס או משום דרכי שלום], ולכן היחס אליו סלחני, ולעתים [אוהד] (בניגוד ליחס לשקר(.
העניין הוא שמחקרים מראים שאנשים שהתחילו לשקר, אפילו רק "שקרים לבנים", מגיל קטן – מתקשים להפסיק לשקר במהלך חייהם!
מכאן ההבנה שכדי ש[יתקיימו] החוקים צריך לשמור על הערכים.
אז למה הפרשה נקראת ב2 שמות, שנראים במבט ראשון לא כל כך קשורים אחד לשני?
כדי שנדע ש[כל החוקים] שנאמרו, בין החוקים שאנחנו מבינים ובין אלו שלא – נאמרו בהר = במתן תורה.
הערכים, ומכאן גם החוקים – הם אלוקיים,והתורה מדריכה אותנו להשתדל לשמור על הערכים – עד הפרטים הקטנים בהם.
האם אנו שומרים עליהם?
שבת שלום!
חברים מקשיבים
