כמה פעמים במשך החיים שלנו אנחנו מנסים לכוון את הלב למקום מסוים, להרגיש בזמן מסויים משהו, אבל הלב לא עובד על פי זה, הוא מחליט לאן הוא שולח את עצמו. והנה בפרשת השבוע שלנו התורה מספרת לנו על תלונה של עם ישראל
במדבר פרק כא
(ד) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ:
(ה) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:
עם ישראל מתלונן אחרי פטירתו של אהרן הכהן על הדרך ועל האוכל ובעצם על כל הצדדים החומריים שיש להם. והקב"ה מעניש את עם ישראל מיד-
(ו) וַיְשַׁלַּח יְקֹוָק בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:
ומיד התורה מספרת על החזרה בתשובה של עם ישראל-
(ז) וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיקֹוָק וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם:
ומשה רבנו מתפלל על עם ישראל והקב"ה אומר לו דבר פלא-
(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:
(ט) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי:
חכמינו ז"ל הרגישו בדבר ואמרו בעקבות כך את הדברים הבאים-
מסכת ראש השנה דף כט עמוד א
אתה אומר במדבר כא עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי, וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים – היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים.
הגמרא שואלת וכי ההסתכלות בנחש גורמת לחיים? אלא אומרת המשנה הנקודה העמוקה פה היא שיעבוד הלב, האם יהודי שהתבונן בנחש שיעבד את לבו לרבונו של עולם.
יש לנו הרבה קשיים בחיים, אנחנו חיים בדור שמבקש להשכיח מאיתנו את הדבר הכי יקר שיש לנו, את הלב הטהור ששוכן בנו, והתפקיד שלנו הוא להזכיר ולשעבד את הלב שלנו למקומות הנכונים, למקומות מלאי טוב, מלאי אור.
ובאמת המשנה אומרת לנו בצורה ברורה וחד משמעית שכשמשעבדים את הלב, כ