אנחנו מחר בע"ה מתחילים את 'עשרת ימי תשובה'.
הימים האלו מתחילים ב'ראש השנה' – ונגמרים ב'יום כפור'.
בראש השנה – כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון – כולנו עומדים לדין, ואילו ביום כפור, ה' מוחל וסולח לעוונותינו
נשאלת השאלה, מדוע סדר הדברים הוא, ש[קודם] עומדים לדין ורק [אחר כך] ה' מוחל וסולח לעונותינו.
לא היה יותר כדאי, שקודם ה' יסלח לכל החטאים שלנו, ואז נוכל לעמוד בדין ברוגע ובשלוה ובשמחה?
אני רוצה להציע תשובה שבעיני היא מאד יסודית
בראש השנה אנחנו ממליכים את רבונו של עולם.
אם יום כפור היה לפני ראש השנה, זה בעצם היה אומר שרק מי שהוא לא חוטא, או שמרגיש ראוי – יכול להמליך את הקב"ה
אבל זה לחלוטין לא כך
כל אחד
כל אחת
איפה שהוא
היכן שהוא נמצא
בדיוק בדיוק במצב שלו
יכול וצריך וחייב להמליך את ה'
להגיד לה' – אתה המלך
נכון שקשה לי מאד מאד לישם את זה בכל החיים שלי
נכון שאני לא תמיד מבין בדיוק מה זה אומר
לפעמים גם אני בכלל לא מבין מה אתה רוצה ממני
אבל בסופו של דבר [אתה המלך]
לכן השנה מתחילה ביום הדין, בהמלכת המלך ולא ביום כפור
עם כל העוונות, מלוכלכים כמו שאנחנו , אנחנו עומדים וצעוקים – [ה' הוא המלך]
[מה זה אומר לנו? איך זה בא לידי ביטוי?]
אם [אתה המלך] אז בעצם נדרש ממני לקבל על עצמי 'עול מלכות שמים'.
לפחות במשהו אחד, קטן ככל שיהיה
נקודה אחת, שאני מותר עליה מסיבה אחת פשוטה
[אתה המלך]
כשמקבלים עלינו קבלה אחת כזו בתחילת השנה – זה ממחיש לנו יותר מכל את ההמלכה של הקב"ה עלינו
שנה טובה ומתוקה
