דוקא בכיתה, אני לא נהנית מהתפילה

בס"ד
תהילה יקרה,
תודה ששאלת.
התרגשתי מהשאלה שלך.
הקסים אותי התיאור שלך על תפילות בטבע,
על ההרגשה שאת מרגישה כשאת מתפללת אותן.
הלוואי שנזכה להרגיש כל כך קרובים לקב"ה ולהרגיש כמה כוח יש לכל תפילה שלנו.

ולשאלתך,
אני חושבת שהנקודה שהעלית בשאלה שלך היא נקודה מרכזית וחשובה ונוגעת במקום עיקרי בעבודת ה´ שלנו ובקיום המצוות.
מצד אחד- איזו הרגשה נפלאה לקיים מצוות ולהרגיש שאנחנו עושים אותן עם כל הלב.
כמה כייף להתפלל ולהרגיש שהתפילה שלנו יצאה ממש מעומק הלב,
כמה כייף להיכנס לשבת בשמחה והתלהבות ולהרגיש איך הנשמה היתרה ממש נכנסת לתוכנו.
כמה ה´ שמח במצוות האלו שאנחנו עושים עם כל הנשמה.
אבל מצד שני- מה עם המצוות שאנחנו עושים בלי שום שמחה ורק מתוך זה שככה ה´ אמר ולכן אנחנו מקיימים?
מה עם השבתות שנכנסות ואנחנו בלחץ עם ההתארגנות וכל הבית רועש ורוגש.?
מה עם כיבוד הורים שאנחנו עושים ממש בלי שום רצון ואפילו עם פרצוף קצת חמוץ.?
מה עם התפילה שמתפללים בלי להתחבר למילים אלא סתם למלמל אותן.?
אני מאמינה שהמצוות האלו משמחות את הקב"ה לא פחות.
המצוות שאנחנו מקיימים רק כי ככה ה´ ציווה, יש בהן משהו אולי גבוה יותר.
ניקח לדוגמא אמא שמבקשת מהבת שלה ללכת להביא משהו מהשכנה.
אם אותה ילדה אוהבת ללכת לשכנה- אז זה נחמד שהיא גם עשתה את מה שאמא שלה ביקשה וגם היה לה נחמד.
אבל אם היא ממש לא אוהבת ללכת לשכנה.? אני חושבת שבמקרה כזה צריך הרבה יותר להעריך את זה שהיא תלך אליה.
זאת לא חכמה גדולה ללכת למישהו שאוהבים, אבל כשהיא הולכת למישהי שהיא ממש לא אוהבת וזה רק כדי לשמח את אמא שלה- זאת ממש מצווה.
אני חושבת שהעניין הזה נכון גם בקיום מצוות.
לפעמים ה´ נותן לנו במתנה את הזכות להרגיש את ההנאה מהמצוות.
אבל כשאנחנו מקיימים מצוות גם בלי להרגיש את ההתלהבות הזאת- זה אולי אפילו גדול יותר.
אנחנו עושים את זה רק בגלל שככה ה´ ציווה ולא בשביל ההנאה שלנו.

בשאלה שלך דיברת על תפילה,
ובאמת תפילה היא עניין של הרגשת קרבה גדולה לקב"ה..
זה ממש לדבר איתו, והרבה יותר נעים להרגיש שהמילים יוצאות לנו מתוך הלב.
אבל כמו שאמרנו, תפילה שמתפללים גם בלי הרגשה, רק כדי לעשות את רצון ה´, היא גבוהה ומיוחדת.
אני חושבת שההבנה הזאת שמצוות שאנחנו עושים בלי להרגיש את ההתלהבות יש להן מעלה בפני עצמן היא הבנה מרכזית בעבודת ה´.
בנוסף להבנה הזאת, כמובן שתמיד אפשר גם לעורר את ההתלהבות והחיבור הנפשי למצווה.
אם אנחנו מדברים על תפילה- אז אפשר לבחור בכל פעם קטע מהתפילה וללמוד עליו, לנסות להבין אותו יותר וכך להתחבר אליו יותר.
בנוסף, כמובן שתמיד את יכולה ורצוי ומומלץ להתפלל גם תפילה אישית.
למצוא לך זמן שבו את מתפללת במילים שלך, פשוט מדברת עם ה´.
מספרת, משתפת, מודה לו על דברים, מבקשת בקשות…
כי בנוסף לתפילה שחז"ל קבעו, שבה אנחנו מזכירים את כל העניינים החשובים שלא בטוח שהיינו זוכרים אותם בעצמנו,
תמיד יש מקום להתפלל במילים אישיות, כמו שכתבת- תפילה שמגיעה ממש עד כיסא הכבוד..

וחוץ מזה, אולי יש אפשרות שהמורה תיתן לך להתפלל בחוץ, לפני או בזמן שכולן מתפללות בכיתה ואז תיפטר כל הבעיה..
בהצלחה רבה!
שתזכי תמיד לעבוד את ה´ מתוך שמחה ואהבה!
אם תרצי, אשמח להרחיב בנושא הזה, ובכלל..
רק טוב!
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com