שלום חברים 🙂
ישנה איזשהי בעיה, שהיא לא כ"כ שלי, אבל אני מעורבת בה עמוק….
העניין הוא כזה. אחותי בחרה בסגנון חיים שהוא שונה בדברים מסויימים ממה שחונכנו עליו. כלומר: שוכרת דירה, מעשנת, מעגל החברים שלה מורכב גם מאנשים לא דתיים, היא לומדת במכללת בית ברל (מכללה שידועה כשמאלנית ויש בה הרבה חברה ערבים)….
מה שאני מנסה לומר, שההורים שלי מתייחסים לכלל הדברים הנ"ל כפריקת עול ו"סכין בגב" החינוך שלהם.
הנקודה היא שהדברים הם לא כפשוטם, ובכלל יש כאן המון מורכבויות שההורים שלי מסרבים לראות.
אילו הם רק היו מתנגדים לכך, ברמת הרעיון, מה טוב.
הבעיה היא שהם לא מסוגלים לקבל את זה שאחותי בחרה משו ששונה ברמות מסויימות מה"תכנון" המקורי שלהם.
זה בא לידי ביטוי בעיקר מצידה של אמא.
כבר תקופה ארוכה עד להחריד (למעלה משנתיים) שהיא בוחרת לא להתמודד עם העניין אלא לברוח. ואת זה היא עושה ע"י שיטת הברוגז עם אחותי. כלומר, היא לא מדברת איתה. בכלל. לא טלפונים, לא מגיעה לבקרה בדירתה, לא מתעניינת בשלומה, בבריאותה, במצבה הכלכלי, בלימודיה, בעבודתה. כשאחותי כבר מגיעה הביתה (דבר שהיא ממעטת יותר ויותר לעשות עקב חוסר היחס מאמא), היא לא מתייחסת אליה. בכלל! כלום! אפילו לא שלום!
לא פעם ולא פעמיים ניסינו לדבר אל ליבה. בכל דרך אפשרית. במילים רכות, בבכי, בצעקות, מילים קשות. אבל כלום לא מזיז אותה מדעתה.
לאבא אין כ"כ השפעה בעניין הזה, שכן הוא תמיד מקפיד לשמור על "חזית אחידה" עם אמא.
בחג שבועות דודה שלי התערבה בעניין (מהתחלה היתה מעורבת, אבל לא באופן גלוי…) חד משמעית, והצלחנו, ממש בכוחות משותפים ובמאמצים עילאיים, לפייס בין אמא לאחותי. הן התפייסו. אמא הבינה שזו ביתה ושזוהי עובדה שהיא לא תוכל לברוח ממנה. על כל המשתמע מכך.
הפיוס הזה החזיק מעמד כמה חודשים ספורים, והיה נדמה ממש שהקשר בינהן הולך ונבנה לאט אבל בטוח.
עד לסוכות האחרון.
אמא ראתה את אחותי מעשנת בחג, ומאז הכל חזר לקדמותו. כאילו הן לא התפייסו מעולם!
תסלחו לי על אריכות הדברים, אבל אני כבר מותשת ואובדת עצות!……
אמא מתנהגת כאילו אין לה עוד בת! וזה מדהים עד כמה היא עושה זאת בהצלחה מסחררת!
לפעמים אני לא מאמינה עד כמה אפשר להיות כ"כ אטומים לילד שלך!
למשל, אחותי נמצאת במצב כלכלי עגום ביותר, אבל אמא מעולם לא טרחה לשאול את עצמ
שלום עירית
הצטערתי מאוד לקרוא את השאלה. בעיות במשפחה הם דבר קשה מאוד ומצער לשמוע עליהם כל פעם מחדש.
לפני שאני אתחיל אני חייב להקדים – אני לא איש מקצוע. אני לא מבין בפסיכולוגיה ואני לא מחשיב את עצמי למבין גדול באנשים. אין לי פתרונות קסם או פתרון שהצלחתו מובטחת במיוחד וכמו שאמרת הסיפור מאוד מורכב ומסובך. כדאי וצריך להתיחס להמשך דברי בהתאם. בנוסף יתכן וכדאי לפנות לאיש מקצוע שיעזור לפתור את הבעיה הזו. אולי הוא יוכל לתת ניתוח יותר מדויק יותר.
ולאחר הקדמה זו (אם לא ויתרת על דעתי בכלל) לענינו:
מהמכתב שלך אני מקבל הרגשה של כעס גדול. בעיקר על אמא שלך. יתכן והכעס מוצדק, יתכן ולא. זה לא המקום שלי לשפוט. אבל אני חושב שבשלב ראשון כדי להגיע לפתרון כדאי לוותר עליו. הכעס במקרה הזה מעוור, הוא לא מאפשר לא לך ולאחותך ולא לאמא שלך להבין אחד את השני. הצגת את עמדת אחותך בצורה מצוינת – אולי תנסי להציג את הצד של אמא שלך? אם אמת שאת מבינה שלהוריך קשה, תשאלי את עצמך אם את מבינה מה משמעות ה"קשה" הזה מבחינת הוריך.
נראה לי שלאמא שלך העניין הזה קשה לא פחות מאשר לאחותך ולך. אין אם שרוצה להתעלם מהבת שלה, זה לא טבעי.
אולי אמא שלך תופסת את כל העניין אחרת?
מבחינתה כל עצם ההתנהגות של אחותך היא פגיעה בה. כל פעם שהיא מעשנת בפניה, כל פעם שהיא מדברת על חברים, כל פעם שהיא מזכירה את מקום לימודיה, אמא שלך סופגת פגיעה. כאילו עושים לה בדווקא.
אם זה כך הדרך שאמא שלך בחרה להתמודד נראית הרבה יותר הגיונית. קשה לה להיפגע כל פעם מחדש. יתכן שזה בדיוק מה שקרה בסוכות – שוב אמא שלך הרגישה פגועה – היא ניסתה והלכה לקראת וממש בפניה עושים לה דווקא!
אני לא בא לומר שאמא שלך צודקת. אין צדק בכל הסיטואציה הזו. אבל חשוב שתביני שהיא לא עושה את זה סתם, או מתוך רוע לב, ואפילו לא בטוח שמתוך פחדנות (למרות שיתכן שגם זה קיים).
אז מה עושים?
האמת שאין לי מושג. אבל נראה לי הכי חשוב זה לנסות לשפר קצת את האווירה בבית. לפי התמונה שהצגת ישנה אווירה מאוד עכורה בביתך. יהיה קשה מאוד לגרום למשהו להשתנות אם זה ימשיך. אולי תצאו לחופשה משפחתית? (יתכן שבשלב זה לא כדאי אפילו לנסות לצרף את אחותך) פשוט לנקות את האווירה.
בשלב שני כדאי לנסות שוב לדבר עם אמא שלך, אבל הייתי נוקט גישה פחות ישירה. לא לתפוס אותה לשיחה אלא להעלות את הנושא בדרך אגב. מדי פעם להזכיר מה קורה איתה – בלי נסיון להכריח את אמא שלך לעמוד בפני בחירתה של אחותך. פשוט לגרום לכך שהנושא לא יהיה טאבו. כתבתי בהתחלה שאין פתרונות קסם, לפעמים פשוט צריך לתת לזמן את שלו – למרות שזה מתסכל מאוד!
דבר שלישי – אני חושב שלא כדאי לעמת את אמא שלך עם הבחירה של אחותך. אמנם זכותה של אחותך לבחור לחיות איך שהיא רוצה, אבל אין צורך לנפנף בבחירה מול אמא שלך. לדוגמא: לעשן בבית כשאמא שלך נמצאת זה לא רעיון טוב כל כך…
דבר אחרון – כמו שאת לא רוצה שאמא שלך תכתיב לאחותך את חייה – תשדלי לא לנסות להכתיב להוריך מה לעשות איתה. יתכן ובאמת הצדק איתך והם חייבים להתייחס לאחותך (יתכן שלפחות בנושא הכלכלי יש להם גם התחייבות כלכלית, למרות שאני בספק. אפשר לגשת לרב ולקבל פסיקה לגבי הנושא אבל אני לא חושב שאתם רוצים להגיע לרמה הזו של התדיינות…) אבל זה לא התפקיד שלך להכריח אותה לעשות שום דבר. את יכולה וצריכה להציע, לתמוך, לדחוף. אבל תיזהרי כשאת מגיעה לדרישות. תזכרי שבסופו של דבר אלה ההורים שלך ועם כל הביקורת שלך ושל אחות שלך אתן חייבים להם הרבה, גם מהצד ההלכתי שלפיה לא משנה מה הם עושים אתן חייבות בכבודם, וגם מהצד המוסרי – למרות כל מה שהם לא עושים עכשיו בסופו של דבר הם אלה שנתנו לכם חיים!
כמו שכתבתי בהתחלה אין בתשובה שלי יותר מאשר עצות שלי נראות טובות, אני מקווה שהם יועילו.
והיה אם תחליטי שהעצות לא טובות אני אשמח לדון איתך עליהם ולנסות להבין יותר את הבעיה ולהסביר את דעתי אם היא לא הובנה. בכל מקרה תרגישי חופשייה לשלוח לי שאלה לדוא"ל או אפילו עדכון של מה קורה, אני אשמח לשמוע.
בתקווה שהבית שלכם יחזור להיות בית מאושר.
אריאל
Arielez1@gmail.com
