כל הזמן ממש קשה לי להישאר קבועה בדעה שלי. יכולה להיות לי דעה מסוימת, ואז מישהי תבוא, תשכנע אותי ותסביר לי – ואני אסכים איתה ואגיד "אה כן היא צודקת". אני נגררת אחרי דעות ולא יודעת מה לעשות. איך אני נשארת בדעה שלי, איך אני יכולה להגיד את הדעה שלי לפני כולם בלי להתבייש בה? ולפעמים אף הדבר גולש לאמונה מה לעשות?
שלום לך שואלת יקרה,
את מתארת מציאות קשה, שבה את לא מרגישה איך את מייצבת את הדעה שלך בצורה שבה לא יוכלו לשכנע אותך כל פעם. מצד שני, את מספרת על כך שיש בך פתיחות גדולה, ואת מוכנה להקשיב למה שאחרים אומרים. האוזן שלך מוטה למי שמדבר אלייך, וזו מציאות שבבסיסה היא נפלאה, וממש לא מובנת מאליה!
הנקודה העמוקה והמשותפת לכולם היא השאלה – עד כמה עלינו להיות פתוחים וקשובים לאחרים. זו שאלה טובה, כי כמו שאת יודעת, אם מקשיבים יותר מידי – אנחנו עלולים לאבד את העמידה העצמאית והעצמית שלנו, והיכולת להציג עמדה משלו – תיפגע או תיעלם. למעשה, כל נכונות להקשיב לדעה של מי שהוא אחר, מעידה על כך שייתכן שהדעה שלנו אינה מדויקת או נכונה; בגלל שאם האמת אצלנו, למה שנרצה בכלל להקשיב?!
המציאות שבה את נמצאת צועקת לנו כי יש בך ענווה גדולה, וזו בוודאי תכונה מבורכת מאוד. אלא שכמו כל מידה, גם בענווה אסור להגזים, ולא נכון למחוק את הזהות שלנו כאשר אנחנו מקשיבים לאחרים. הרב קוק התמודד עם הקושי שאת מתארת, והוא כתב (שמונה קבצים ז, קפב):
"ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה (פתוחה), עד שאובד הוא את הריכוז העצמי; יודע הוא שמות רבים – רק את שמו שכח, ולא ידע. אז כי עמלו לריק הוא, ואין לו תקנה כי אם על ידי ערלת אזן כבירה, שמונעתו מכל הקשבה".
הפיתרון שהרב קוק מציע הוא קיצוני – הוא ממליץ לך לאמץ ערלת אוזן, כלומר לא להקשיב לדעות של אחרים. הרי את יודעת שלא טוב לך לשמוע לאחרים, כי ההקשבה הזאת מערערת לך את העולם הפנימי והדעה שלך.
את צריכה להקשיב לעצמך, ולברר את הדעה שלך. את הדעה תבססי על הגיון וטיעונים שיסבירו מדוע זו הדעה הנכונה. כדאי גם לקרוא סביב הנושא שעליו את מביעה את דעתך, ולרכוש בו הבנה מקיפה ומעמיקה. אחר כך הניחי לדברים להתבשל, ותבחני אותם כדי לראות אם הרעיון שהיה לך עדיין מוצא חן בעינייך. אם כן, נסי לאתר עוד סיבות שיתמכו בדעתך, ואם לא, תחשבי מחדש. כך תוכלי להאמין בעצמך ובדעה שביססת על חשיבה ועובדות.
לאחר שתתאמני בפיתוח דעות משלך בכמה תחומים, ותרגישי בטוחה יותר בעצמך, את יכולה להעלות את הנושא לדיון עם מי שהוא אחר. בבחירת אותו מישהו או מישהי, חשוב שתשימי לב שהם בעצמם יודעים להקשיב, ואינם נחרצים מידי; את זקוקה להקשבה, ולא לקרב נגד הדעה שלך. כשתנהלי את הדיון נסי להצדיק את עצמך בכל דרך אפשרית, ואל תוותרי. יכול להיות שגם יעזור לך להתלהט ולהרים מעט את קולך.
עד כאן הצענו דרך עבודה אינדיבידואלית. ´טובים השניים מן האחד´, וגם במקרה שלך, טוב אף יותר שתפני אל חברה, אמא, אבא או מי שאת מרגישה אליהם קירבה, ותשתפי אותם בקושי שלך. כדי לסייע לך, הם יוכלו לנהל איתך דיון שבו הם יעלו דעות שונות, ואת הצדדים החיוביים והשליליים שיש בהם – ויעזרו לך לפתח את דעתך. המטרה שלהם תהיה לפרוש בפנייך את מכלול הדעות והאפשרויות, ולספק לך את הכלים לבנות את התפיסה שלך.
אפשרות נוספת היא לנסות ולקרוא מאמרי-דעה ולחשוב איך אפשר לחשוב אחרת ולמה. חלק ניכר מלימוד הגמרא הוא כזה, ובו מופיעות מחלוקות, וכל צד מנסה להסביר מדוע הוא צודק.
דעי לך שאת יוצאת דופן, ושרוב בני האדם שייכים לצד השני של המפה – זה שלא יודע להקשיב ושצריך לסגל לעצמו את מידת הענווה. האתגר שלך לא פשוט, אבל גם אפשרי ומצריך עבודה והתמדה.
לאחר שתתייצבי, תוכלי לשלוט במידת הפתיחות שלך בצורה טובה יותר, ותוכלי לשוב ולהקשיב לדעות אחרות, ולגלות לפעמים שדווקא הצד השני הוא הצודק.
הרבה הצלחה ועמידה בריאה!
חננאל
Hananel8@gmail.com
