דרשות חז"ל

במסכת שבת יש מחלוקת בין שני רבנים אם את התפילה תיקנו שלשת האבות או שהיא נקבעה לפי סדר הקרבת הקרבנות בביהמ"ש
ומי שטען שתיקנו אותה האבות מסביר על אחד מהאבות איזו תפילה תיקן. אז הוא אומר שאברהם תיקן את תפילת שחרית כי כתוב:" וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'" וכל עמידה היא תפילה כמו שכתוב(הוכחה לכך שכל עמידה היא תפילה) :"'ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה" והשאלה שלי היא- הרי ברור לנו שלא כל מקום שכתוב בתנ"ך עמידה זה תפילה כמו הרבה פסוקים- " ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב"( יתרו), " לא תעמוד על דם רעך"( ויקרא, י"ט, ט"ז), "כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד"(תהילים, ל"ג), " ויעמוד משה בשער המחנה"(כי תישא, ל"ב) וכו'.
א. אז מה הדרך של חכמים ללמוד שדווקא על הפסוק:" וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'" זה כן מדובר על תפילה שהרי במבט פשוט זה נראה כמו עוד אחד מהפסוקים שהבאתי? איך הם יודעים שפה זה ככה ושם זה אחרת? ב. ונגיד שזה נכון עדיין לפי הפסוק כתוב …"אל המקום אשר עמד שם את פני ה'" עמד בעבר אז לכאורה זה בכלל תפילת ערבית.
נ.ב. אברהם הוא רק דוגמא כי דווקא בפסוק הספציפי הזה זה מתבקש שעמד פירושו יהיה תפילה אבל בפסוק שנאמר על יעקב שממנו למדו את תפילת ערבית כתוב:"ויפגע במקום וילן שם" שפה ממש אין קשר לתפילה אז אשמח שבתשובה תתמקדו יותר בעניין הכללי של הדרך של חז"ל ללמוד דברים מפסוקים.
תודה מראש יהודה אונגר.