שלום ,
היה לי ויכוח שקצת הסעיר אותי..
אני מאוד משתדלת להתקרב לדת… גדלתי בבית מסורתי(עושה קידוש עם טלויזיה לא מדליקים אש אך נוסעים בשבת … שומרים בשר חלב 3.5 שעות במקום 6 וכו…)
כיום משפחתי חזרה בתשובה ב"ה אחי הגדול לומד בישיבה הוריי התחזקו מאוד .
ולי ברוך ה' יש בית משלי ואני נשואה 1.
בביתי הפרטי לא שומרים שבת.. אך לעומת זאת יש הפרדה בשר חלב אוכל כשר שמירת בשר חלב 6 שעות. אני שומרת נידה, לא מתלבשת חשוף כמו פעם ,מדליקה נרות, משתדלת לקרוא תהילים (לא תמיד מצליחה) מתפללת בירכות השחר בכל בוקר בעלי מניח תפילין, כל הכלים שלי בבית נטבלו במקווה לפני הכנסתם לבית..יש לי פלטה ומייחם בכל שבת אני לא מחממת אף דבר בבית לא תנור ,לא מכונת כביסה ,לא קומקןם,לא מגהץ והכי חשוב מאמינה אמונה שלמה בהקה"ב… אני כן מדליקה אור כן נוסעת בשבת. ואני חייבת לציין שאני משתדלת לא לסוע בשבת אני נוסעת רק במידה וזה עלול להביא אותי ואת בעלי לידי ויכוח. מאחר והכרנו לא דתיים והוא קצת מתנדגד לזה..
זו הסיבה שניפגעתי כשאמרו לי שאני לא דתיה.
אשמח לקבל את דעתך בעיניין
בשורות טובות ושבת שלום.
ראשית יישר כוח על דברייך, ניכרים הדברים היוצאים מהלב!
צריך לדעת שפעמים רבות אנו נוטים להגדיר דברים רק על פי חשבונות יבשים של כמות, אבל האמת היא שאדם "דתי" או "לא דתי" אינו נקרא רק על פי מעשיו.
הדבר החשוב ואולי גם העיקרי: היכן נמצא הרצון? ובמקום שבו נמצא הרצון, שם באמת נמצא האדם, לטוב ולמוטב.
מתוך דברייך בולט שיש רצון טוב לעלות בקודש, וזו הנקודה החשובה.
ציינת בשאלתך שאת נמנעת מקיום מצוות מסוימות כדי לשמור על שלום בית, אכן זוהי מציאות מורכבת וכל מקרה צריך לדון לגופו, לכן עצתי ליצור קשר עם דמות רבנית אשר תלווה אותכם בדילמות אלו באופן אישי ותוכל לתת לכם מענה מתאים.
בהצלחה!