שלום! אני משתייך למחנה הדתי לאומי אך יש לי ספיקות בכמה נושאים: הציבור הדתי לאומי נחשב או כך לפחות נראה כציבור מתפשר משהו באמצע אין הקפדה רבה על צניעות על לימוד תורה ועל עוד עניינים רבים. לעומת זאת החרדים שומרים על מצווה קלה כבחמורה, כל חייהם סובבים סביב לימוד התורה ושמירת המצוות, על בעיות צניעות אין בכלל מה לדבר! כשמישהו מנסה לפגוע במסגרת שלהם הם מתנגדים בכל דרך אפשרית! ובצדק! לעומת זאת אנחנו תמיד מתפשרים עם החילונים על חילול שבת, בישובים ובשכונות הדתיות אין כל כך בעיה אם תעבור איזו אשה בלבוש לא צנוע מה שבשכונה חרדית היה גורם לכעס נורא וליותר מזה. אנחנו נראים כמעט כמו כל אדם חילוני אחר נכון שאנחנו מתפללים שלוש תפילות נכון שאנחנו (רובנו) לומדים בישיבות תיכוניות (שבבוקר לומדים קודש אך שאר היום מוקדש לחול). החרדים נראים לי כמו "היהודי האידיאלי" הם מקנאים לה' ולא מתפשרים. אנחנו מתפשרים שלא יגידו שאנחנו עושים "כפיה דתית". נכון שהם לא מאמינים בציונות ובמדינת ישראל. אבל תראו מה האמונה הזאת גורמת לנו! אנחנו מתפשרים על דברים רבים על לימוד תורה וכו' בשביל מדינה חילונית שהיא כמעט כמו כל העמים שאנחנו נחשבים בה כאיזה ציבור בשוליים! זאת לא המדינה שאנחנו רוצים! אולי החרדים צודקים שהם לא מאמינים במדינה הזאת? הרי המדינה הזאת מטשטשת את המושג יהודי עד שאפילו רוצה לגייר גויים גמורים! הרי בזה שאנחנו תומכים במדינה כזאת אנחנו מצדיקים אותה. כל מה שאנחנו מנסים לשפר לא עוזר! אסור לנו להתפשר על דברים חמורים כמו חילול שבת אוכל לא כשר! אנחנו צריכים להתנגד בכל תוקף! מי אנחנו שנתיר איסורי תורה חמורים כאלה! אני לא מתכוון לפגוע באף אחד באומרי דברים אלו אני פשוט מנסה ליישב כמה סתירות שעלו לי. אני מבקש מכם שתענו לי מהר זה נורא חשוב.
תודה רבה!
שלום וברכה.
ראשית נאמר לך יישר כוח על שאתה רואה את הצדדים הטובים שיש אצל היהודים החרדים. זה דבר טוב מאד לדעת שיש לאחרים צדדים טובים שלא תמיד יש לנו באותה מידה.
ושאלתך היא האם לא נכון לך באופן אישי וגם לציבור בכללותו לשנות את הדרך ולהפסיק להיות 'דתי לאומי' ולהפוך לחרדי.
השאלה, אם כן, מתחלקת לשני חלקים, האחד לגביך באופן אישי, והשני לגבי הציבור בכללותו.
אמנם לגבי הציבור זו אינה שאלה מעשית, ואם כן, לפי הכלל ההלכתי 'מעשה ואינו מעשה נזקקים למעשה תחילה' עלינו להשיב לשאלתך האישית קודם.
א. כשבאים לבחור דרך חיים באופן אישי עלינו לבחון את ה'סך הכל' של הדרך. הדברים דומים למה שהתבאר בספר מסילת ישרים (פרק כ – במשקל החסידות, עיין שם!):
"…אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו הכול הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת, ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון".
ה'סך הכל' פירושו איך בסיכומו של דבר יהיו ממעשי בכל חיי יחד יותר השפעות טובות בעולם, יותר נחת רוח לקב"ה. האם מעשי הם טובים? האם הם משפיעים לטובה על המשפחה שלי? על הסביבה שלי? האם אקרב לתורה ציבור רחב? האם דרך הקירוב בה אני נוקט איננה גורמת לאחרים להתרחק עוד יותר?
ב. כל אלה הן דוגמאות לשאלות שאדם צריך לשאול את עצמו לפני שהוא בוחר לו דרך. כמובן, אלה שאלות כבדות משקל, וקשה להניח שאדם בגיל צעיר כבר יכול להשיב עליהן. לכן המומלץ הוא שאדם יבחר לו דרך רק אחרי שכבר תיקן את מידותיו והרבה בלימוד תורה.
ג. ובכל אופן אציין לפניך כמה צדדים שבהן יש יתרונות לציבור הדתי לאומי. אדגיש לפני כן שתי הדגשות: האחת היא שאינני מתכוין להכליל ולומר שאצל החרדים הדברים הללו אינם נמצאים כלל. הכוונה היא רק לומר שהציבור הדתי לאומי מצטיין בהם. וההדגשה השניה היא שחלק מהדברים שאציין הם דברים ששייכים יותר בהנחה שאתה מתכוין להיות חלק מהצבור הדתי לאומי בתור בן תורה, שרואה בתורה את המפתח לדרך החיים שלו, כפי שמשתמע משאלתך.
קירוב רחוקים. מו"ר הרב שלמה אבינר טוען, שאע"פ שנראה לכאורה שהחרדים יותר משקיעים מאמצים בקירוב רחוקים, וגם לכאורה הם קוצרים יותר פירות, אך המציאות בפועל היא שהרבה יותר אנשים מתקרבים ליהדות דרך הציבור הדתי לאומי. זה אולי נעשה בשקט, חלק נעשה ע"י הקרנה סביבתית, שרואים שלהיות יהודי שומר מצוות זה לא כ"כ נורא, ואפשר להישאר אותו אדם, ורק קצת יותר טוב, וחלק נעשה ע"י החינוך הממלכתי דתי, שמראש קולט אחוזים מאד ניכרים של ילדים מבתים חילוניים ומסורתיים, שחלקם הגדול מתחזקים בבית הספר, ולפעמים גם מחזקים את הוריהם.
קישור התורה לטבעיות החיים. יש כאן מושג עמוק, ובכל אופן אנסה להסביר. התורה מלמדת אותנו מצוות והלכות, אך המצוות וההלכות הן באופן כללי מסגרת לחיים. החיים בכללותם הם הרבה יותר רחבים מהמצוות ומההלכות. אם תפתח למשל ספר שמואל, תראה שעל הלכות כמעט שאין התיחסות שם. השאלה היא הרבה פעמים האם האדם קרוב ברוח החיים הכללית שלו אל הרצון של ה' בעולם.
בהקשר זה ההלכה היא צד מאד מאד חשוב, אך בשום אופן לא הצד היחיד. גם אהבת הבריות היא צד בזה, וגם אהבת החכמה, אהבת חידושי הטכנולוגיה, אהבת ישראל, אהבת הטוב, אהבת המדינה ועוד הרבה אידיאלים, שהמשמעות הכללית שלהם היא להיות דומה לה', כל מה שה' אוהב ורוצה, גם אני צריך להיות אוהב ורוצה, וכל מה שה' לא אוהב, גם אני צריך לא לאהוב.
שוב אומר שזהו מושג מאד עמוק, ובכל אופן זו נקודה שבצבור הדתי לאומי יש בה הצטיינות רבה.
צניעות. יש צדדים מרובים בהלכות צניעות שבצבור הדתי לאומי דווקא יש הצטיינות בהם. אמנם בדרך כלל לא צועקים על אשה שהולכת לא בצניעות, אך הרבה נשים מהציבור הזה דווקא הולכות עם בגדים פשוטים וצנועים, לא בולטים ולא צמודים, וגם מעטות מאד הנשים בצבור הזה שמכסות ראשן בפאות נכריות מודרניות, דבר שפוסקים רבים מאד אוסרים אותו, ועכ"פ קשה מאד לומר שרוח חכמים נוחה הימנו.
תלמידי חכמים. יש ברוך ה' בדור הזה, בעיקר בשלושים – ארבעים שנה האחרונות, התפתחות גדולה מאד של הישיבות של הציבור הדתי לאומי. בשם רב חרדי גדול שלימד בישיבות של הציבור הדתי לאומי שמעתי, שלדעתו גדולי הדור הבא יצאו דווקא מישיבות אלה. אינני נכנס לגופם של דברים, ובעזרת ה' שיהיו הרבה גדולי תורה גם מהישיבות החרדיות, ובכל אופן ברור לכל שבישיבות אלה גדלים תלמידי חכמים מיוחדים בעומק הלימוד שלהם, במידות הטובות שלהם, בקישור הנפש לרצון ה' שלהם, ברצון שלהם לרומם את הדור בכללותו ובעוד הרבה מעלות טובות.
ד. לשאלה הציבורית יש תשובה הרבה יותר פשוטה והיא שהמציאות היא הרבה יותר מסובכת.
כל עוד רצון ה' הוא שקול מסוים יופיע במציאות, והקול הזה איננו נשמע דרך ציבור אחד, מוכרח הציבור השני להתקיים במציאות, כדי להשמיע את הקול הנוסף, וכך בסך הכול נשמעים בעולם כל הקולות שה' רוצה שישמעו.
לכן כל עוד היהדות הדתית לאומית לא כוללת את כל הדברים הטובים שיש אצל החרדים, מוכרח שיהיו חרדים, וכל עוד החרדים לא כוללים את כל הטוב שיש אצל הדתיים הלאומיים, מוכרח שיהיו דתיים לאומיים.
יש מצבים שבהם אידיאלי שיהיו כמה זרמים, ומבין כולם ישמע הקול שרבש"ע רוצה שישמע. כך, לעתיד לבא יהיו שנים עשר שבטים, ולדעת האר"י ז"ל לכל אחד מהם יהיה נוסח תפילה משלו, ואולי גם מנהגים משלו, ובכל אופן כולם מאמינים באותו אלקים ומקיימים את אותה התורה.
שלום וכל טוב,
מיכאל, חברים מקשיבים
