דתיים לא מוסריים וחילונים מוסריים

שאלת הגולש

יש לי מין סוג שונה של אמונה בקדוש ברוך הוא. אני מאמינה שצריך לקבל כל אחד כמו שהוא ולא צריך לשנות את כולם כי אני טובה והם לא. אני גידלתי את עצמי להכרה שלא ה"דתיים" הם טובים וכל השאר לא או שכל השאר צריכים להיות כמונו…
אני מכירה המון המון המון אנשים שהם בכלל לא "דתיים" והם אנשים הרבה הרבה יותר טובים מאשר אנשים שקוראים לעצמם "דתיים". יש לי בעיה נורא רצינית עם אנשים שמגדירים את עצמם כ"דתיים" הרי אם הם דתיים אז למה הם כל כך מחפפים ב"ואהבת לרעך כמוך"…ולמה המטרה מקדשת את האמצעים? למה דתיים שלקחו על עצמם את התורה שרשום בתורה את כל הדברים האלו שבין אדם לחברו שוכחים כל כך מהר את הבן אדם לחברו ובטוחים בעצמם כי הם "צדיקים" כל כך גדולים? אני נקראת בעיני אנשים דתיה אני לא מגדירה את עצמי כדתיה…
עוד דבר אחד… מה? אני פשוט צריכה לקבל אותם כמו שהם למרות שהם משקרים את עצמם…?
מצטערת נורא נורא על האורך ותודה על התשומת לב והזמן…
עידית

תשובה

שלום עידית!
תודה רבה על העלאת הנושא החשוב!
קודם כל, אני מסכים איתך בכל מילה שכתבת על החשיבות של "ואהבת לרעך כמוך", של מצוות שבין אדם לחבירו, ו"דרך ארץ קדמה לתורה". את גם את צודקת מאוד בדברייך, שיש בין אלו שאינם נקראים "דתיים" אנשים שהתנהגותם בין אדם לחבירו טובה יותר מאנשים מסויימים, למרות שהם מגדירים את עצמם כ"דתיים".
אולם עם ישראל, אשר הנחיל הרבה מהמוסר לכל העולם, הינו עם מוסרי יותר מטבעו, ובשל כך זכה לקומה מוסרית נוספת, עמוקה יותר. הקומה הראשונה נקראת מוסר טבעי, ועל גבה ישנה קומה של המוסר האלוקי. שתי הקומות נבראו כמובן ע"י הקב"ה, ואינן סותרות זו את זו אלא משלימות.
נכון, ישנם לצערנו אנשים שקוראים לעצמם "דתיים" למרות שאינם מבינים שהמוסר האלוקי לא בא במקום המוסר הטבעי, אלא על גביו. ישנם אנשים ששוכחים, או לא מפנימים, שמצוות שבין אדם לחבירו הם חלק מרצון ה'. יש אנשים שאמנם מאמינים בכך אבל לא עובדים על קומה זו, והדבר גורם לחילול ה' גדול מאוד. אמנם אנשים אלו הם מיעוט, אבל זה לא פותר כמובן את הבעיה.
אולם אין עובדה מצערת זו מונעת מכל אחד מאיתנו לשאוף לכל הגודל אליו אנו מסוגלים להגיע, ולהצטמצם רק במוסר הטבעי. ר' יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" מביא את עמדת הפילוסופים, אשר טענו "בדה לך דת", כלומר – העיקר הכוונה והמטרה להיות מוסריים, אולם את הדרך לכך כל אחד יכול לבחור בעצמו על פי ראות עיניו. ה"חבר" – הרב היהודי – עונה על כך במשל. משל לאדם שצפה בעבודתו של הרופא, וראה שאנשים חולים מגיעים אליו, ולכל אחד הוא נותן תרופה מסויימת ואומר לו באיזה מינון לקחת, ואלו מאכלים לאכול. והנה החולים מבריאים. אדם זה היה בעל לב טוב, ורצה לעזור גם הוא לאנשים. נכנס לחדר תרופות, והחל לחלקם לכל החולים. אך אבוי – החולים הפעם מתו, במקום להבריא! והנמשל – אנו זכינו לקבל את התורה עם כל המצוות מאת בורא העולם, ואין כמוהו יודע מה טוב לנפש ולנשמה, ואדם שיחליט שהוא יודע זאת לבדו עלול להמיט אסון. כך גם כל אדם מישראל שמסתפק במוסר הטבעי ואינו פועל לפי המצוות שקיבלנו, או לחילופין מחליט שהמצוות העיקריות הן מצוות שבין אדם למקום – מפספס את כל הפוטנציאל הגנוז בו, מפספס את רצון ה', וחבל…
אנחנו לא שואפים לשנות אחרים מתוך התנשאות, כי אנחנו טובים יותר, אלא כיון שאנו מאמינים ויודעים כי האמת נמצאת בדרך ה', בדרך התורה והמצוות שנתן לנו, אנחנו רוצים לְזַכּוֹת בה את כל אחינו בית ישראל וחשוב לנו שגם הם ילכו בה. כמובן, אנחנו אוהבים כל אדם מישראל גם אם עדיין דעותיו שונות, והוא לא זכה להכיר את דרך האמת אבל השאיפה שלנו היא לסייע לו להגיע ליותר מזה.
כל טוב
יאיר, חברים מקשיבים

יז באלול התשסג

קרא עוד..