האם אנחנו בני חורין???

שלום רב לשואלת,
את שואלת שאלה נפלאה. אפילו בהגדה של פסח כתוב 'השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורי' ובתרגום חופשי- השנה אנחנו עבדים אך שנה הבאה נהיה בני חורין. זאת אומרת שכבר בפתיחה להגדה של פסח אנו מציינים את היותינו עבדים, ואחרי זה שותים ארבע כוסות כדרך בני חורין! נו, אז מה באמת עושים כאן!
קודם כל אכתוב ברובד פשוט ואחר כך משהו יותר עמוק.
באופן פשוט, ה' הוציא אותנו ממצרים והציל אותנו מהטומאה הירודה ביותר. אם ה' לא היה מוציא אותנו באותו זמן היה נגמר עם ישראל חס ושלום. על זה אנחנו צריכים להודות כל הזמן. זה שעכשיו בעוונותינו הרבים, נפלנו לשיעבודים אחרים זה לא גורע מהנס העצום ומהחסד הנצחי שה' עשה איתנו כשגאל אותנו ממצרים.
אבל יש רעיון עמוק שבא לידי ביטוי בפסח. קראתי במהר"ל רעיון נפלא, שכל שנה אני אומר את הרעיון הזה בשולחן ליל-הסדר, וזה גורם לי למהפך במבט שלי על כל ליל- הסדר.
כתוב שבשעה שבאו המלאכים להודיע לאברהם שבשנה הבאה יהיה לו בן, הוא אפה להם מצות. והדבר תמוה. מה פתאום הוא אפה להם מצות, והרי המצות הן רק זכר ליציאת מצרים, זכר לזה שבני ישראל לא הספיקו לאפות את הלחם ויצאו להם מצות, ומה שייך לעשות 'זכר' לדבר שעוד לא היה כלל? ועוד אפשר לשאול, אם נפתח בתורה נראה שהצטווינו לאכול מצות עוד לפני שאבותינו יצאו ממצרים, ואם כן חייב להיות שיש טעם יותר פנימי וקודם לעניין וזה לא סתם מעשה טכני של ציון של ארוע שהיה לאבותינו.
אלא התשובה היא שחודש ניסן נועד מאז בריאת העולם לגלות את העניין של חירות. אברהם אבינו שידע את כל התורה כולה, הרגיש ברוב קדושתו שהחודש הזה מתאים להופיע את אותו עניין ולכן התנהג בהתאם. כידוע, הלחם מגלה את הגאוה- הוא תופח מאוד כשמשהים אותו, והמצה מגלה את העצמיות- את הדבר בעצמו ללא עטיפות של יצר הרע והשפעות של תרבויות זרות, כמו שציינת בשאלה שלך. לכן אברהם אבינו לא אכל חמץ בפסח, על מנת להתחבר עם עניין ה'בן חורין' שיש באותה תקופה. זאת אומרת- אנחנו לא חוגגים את חג החירות בגלל יציאת מצרים, אלא יציאת מצרים היא אחד הארועים של חירות שהופיעו בחודש הזה של החירות. אומנם ובנתיים הגדול שבהם, אך חז"ל אמרו לנו שהמשיח צריך לבוא בחודש ניסן- שוב על הדרך שהחירות האמיתית מתאימה לחודש ניסן.
אם כן, ליל-הסדר הוא לא זכירה של דבר בעבר, אלא עבודה של הסרת המפריעים החיצוניים לנו בעבודת ה' על מנת להיות בני חורין אמיתיים, ולכן דווקא בדור הזה כל כך חשוב לחגוג ולהפנים את קדושת החג הזה.
במילים אחרות, החרות שזכינו לה ביציאת מצרים אינה רק חרות גשמית אלא גם חרות רוחנית, והחרות הזו טבועה בתוכינו – יש לכל אחד את השאיפה להיות יהודי אמיתי, מה שהוא באמת, קרוב לקב"ה בכל ליבו. יש אמנם מחסומים שמכסים לפעמים את החרות הזו, אבל תמיד אנו יכולים להמשיך ולגלות אותה.
אני מקווה שתמצאי תשובה במה שכתבתי, בכל מקרה אשמח לקרוא את תגובתך.
ליעד.