אני סובלת מדיכאון קליני ומקבלת טיפול תרופתי.
עד לפני חודש נהגתי לפצוע את עצמי כדי להתמודד עם הכאב הנפשי. במאמצים רבים אני מתגברת על זה עכשיו ולא פוגעת בעצמי. אני מרגישה כלכך שונה.
האם אני הדתיה היחידה שסובלת מהבעיה הזאת??
שלום לך יקרה!
המצב שלך נשמע באמת לא פשוט ואת בטח צריכה המון כוחות כדי להתמודד.
אם כי כנראה שברוך ה' יש שיפור מסוים בדרכי ההתמודדות שלך- הפסקת לפצוע את עצמך.
את וודאי מרגישה שונה מהנורמה כי המצב רוח וההתנהגות שלך שונים. התנהגויות כאלה הם באמת לא רגילות, שונות וקיימות רק אצל אחוז קטן מכל האנשים. מכל האנשים כולל ישראלים, אמריקאיים אירופיאים, כולל דתיים ולא דתיים. שמירת מצוות אינה מהווה חיסון כנגד שפעת, אדמת או דיכאון. מי שסובל ממחלות אלו צריך טיפול ולעיתים צריך חיסון. חיסון הניתן בזריקה ולא באמצעות לימוד תורה.
נכון אמנם שהרבה פעמים אנשים דתיים זוכים לחוסן נפשי גדול שיכול לעזור להם להתמודד, כי הם מאמינים בכח עליון שמוליך אותם בעולם ומעניק להם פתרונות ותשובות. אבל, גם הם עלולים לסבול ממתנות.
יחד עם זאת תדעי שלכל אדם יש את הבעיות שלו, איתן הוא נדרש להתמודד – לראות בהן אתגר. את ודאי לא היחידה שיש לה בעיה…
אני לא מכירה אותך מספיק כדי לייעץ, אבל רק באופן שטחי ולא מעמיק: אני מציעה שלא תחשבי הרבה על החריגות שלך , לא כדתיה ולא כאדם.
נסי לחשוב על המוני הדברים המשותפים שאת חולקת עם אנשים.
דברי עם חברות על המשותף,
על דברים פשוטים כמו מוזיקה,
אוכל ובגדים,
ספרים, חגים, תפילות ומסיבות.
אל תנסי להבליט את ייחודך והשוני שלך וגם אל תעסיקי את עצמך ביותר מידי מחשבות על השונות.
בהצלחה
רויטל.
