האם אני מאמינה?

שאלת הגולש

בס"ד
חזרתי בתשובה לפני מס' שנים, ובזמן האחרון פוקדים אותי משברי אמונה, בין אם קרה לי דבר רע או לא. אני מתחילה לתהות אם אני אכן מאמינה עדיין.
בני משפחתי אינם שומרי תורה ומצוות, ולא נראה לי שאם אציג את הבעיה בפניהם, היא תתקבל כמשבר אמיתי, כי מבחינתם דת היא זניחה, ולימודים ובעיות לימודיות הם החשובים. אם אראה להם חולשה אמונתית, הם יעזו לחשוב ש"חזרתי למוטב". אני בבית ספר ומסגרת דתיים, אך שם ברור שאתה מאמין, ואם אגלה זאת שם, עלולים לראות זאת כפגם או כפירה. חוץ מזה, כולם שם בטוחים שאני מרקע דתי.
אני לא בטוחה אם אני מאמינה או לא, איך אדע?

תשובה

שלום לך,
המשברים האלה פוקדים רבים מאיתנו, אם לא את כולנו, הם אלה [שמעוררים אותנו] ללמוד, להתקדם ברוחניות, באמונה. אל תרשי למשברים הללו לערער אותך, אדם שמאמין זה פשוט קיים בו, האמונה קיימת בתוכו ואם צצות שאלות או צצים ספקות הרי הם מתוך [הצורך של הנשמה] לצמוח הלאה, להתקדם ולא להישאר תקועה במקום. הרי "אמונה" היא מלשון אימון, כשם שבכדי לשמור על כושר גופני למשל, צריך להתאמן, אחרת נתנוון ונאבד מהכושר, כך גם האמונה שלנו זקוקה לאימונים, ללימוד, להשקעה מתמדת והעובדה שהנשמה שלך מאותתת לך זאת אין זה סימן שאת לא מאמינה עוד, הרי משהו הביא אותך ליידי אמונה – אך הוא היה דבר התחלתי או איזשהו שלב באמונה שלך, כעת צריך להתקדם ולעבור לשלב הבא באמונה ע"מ שהיא תלך ותתחזק, אחרת, תתקבל תחושה של דעיכה באמונה.
הפתרון לזה הוא יחידי: [לימוד], להעניק לנשמה את מה שהיא זקוקה לו, כשם שהאוכל הוא מזון לגוף, כן התורה, המצוות –הלימוד, הוא מזון הנשמה והיא תתקשה להתקיים בלעדיו! אפשר לעסוק יותר בקריאת ספרי אמונה או להאזין לשיעורי תורה – בקלטות או הרצאות שבועיות מפי רב. כל לימוד יספק לך צמיחה והתקדמות ובע"ה במהרה תרגישי את ההבדל, את הביטחון!
זכרי שכל המשברים הללו הם טבעיים בדיוק כמו כאבי בטן של אדם השרוי ברעב נוראי, כך הנשמה שלנו שרויה ברעב לדבר תורה, במקום להישבר מהם, לאבד את הדרך, לצאת מן המסלול שבחרנו בו, אנו צריכים לנצל את רגעי המשבר, לחשוב לאיזו מטרה ישנם, ולנצל זאת ע"מ להתרומם מהם, להתגבר ולהמשיך הלאה – מעלה! ואם יש שאלות ודאי חשוב מאוד להפנות אותם לגורמים המתאימים שיוכלו לספק לך מענה, באמצעות שאלות לומדים!
אני מבינה מדוע קשה לך להפנות את השאלות להורים, הם רואים את הדברים בצורה שונה וייתכן באמת שיתקשו להבין – אינני יודעת בוודאות…. אבל אני חושבת שבי"ס יכול להיות לך דווקא לעזר, לא צריך להתבייש במי שאנחנו, במי שהיינו, ברקע/בעבר שלנו, להיפך, אנחנו היינו שם, לא גאים בזה במיוחד, [אבל גם יצאנו משם ברוך ה' – ובזה אנחנו בהחלט גאים!!!] עשית דרך כבירה ולא פשוטה, וזה ראוי לשבח, אין צורך להסתתר מאחורי עבר בדוי, העבר שלנו הופך להיות דבר חיובי כשמסתכלים עליו מהכיוון של ההווה: היום אני כך, [למרות] שאז הייתי אחרת…
יתר על כן, אני בטוחה שכאשר תמצאי מורה או מדריכה או מישהי אחרת שתוכלי לחלוק זאת עימה, תרגישי גם הקלה וגם היא תוכל להדריך אותך בהמשך בהתאם, לסייע לך ולהשיב לך [בהבנה] על כל שאלה, ואף אחד ח"ו, כך אני מאמינה בכל ליבי, לא יפרש דברייך ככפירה, כי כפי שהזכרתי, המשברים והשאלות הם תופעה מאוד טבעית!
[עלי והצליחי!!!]
אבישג.

נ. ב: אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, ובו לשוחח ולהעלות כל נושא שרוצים, אחד על אחד. הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. אנחנו מחכים לכם!

יג בשבט התשסה

קרא עוד..