עד לפני כמה חודשים לא היה עולה בדעתי לעבור יום מבלי להתפלל תפילה אחת, תמיד הקפדתי בעניין זה אבל משום מה בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי לא מתפללת בקביעות. אני מרגישה מאוד רע עם זה כיוון שאני יודעת שאני לא נוהגת כשורה אבל הדבר המפריע ביותר הוא לחשוב שתמיד הייתי דמות חינוכית ודמות הניתנת לחיקוי בעניינים כאלה ואחרים, עם זה על ידי החניכים שלי, האחים שלי והחברים. אבל עכשיו, בעוד אני עומדת כמה צעדים לפני תחילת השירות הלאומי אני מרגישה בצורה מסויימת לא בסדר כי הרי אני זאת שאמורה לחנך בנות שנה הבאה, אז איך אעשה זאת? האם מצבי מעיד על כך שאני לא מוכנה דתית להדריך בנות שנה הבאה (במסגרת השירות הלאומי)? איך בכל זאת אפשר לצאת ממשבר כזה ודווקא להתחזק ממנו?
אשמח אם תעזרו!
שלום לך,
את צודקת מאוד שעל המחנך להיות דמות שהוא מודל לחיקוי, וכך גם נפסק להלכה (שו"ע יו"ד סימן רמ"ו סע' ז'). אך אין להבין מזה שהמחנך הוא אדם מושלם שאין לו במה להשתפר – שהרי לא מצויים אנשים כאלו, אלא כיון ששאיפת ההשתלמות מקננת בקרבו והוא הולך בדרך טובה, ראוי הוא לחינוך.
דומה שבמקרה שלך לא יצאת מהגדרים הנ"ל. נכון, מעדת בנושא התפילה אך רצונך אמיתי לשפר את המצב ואדרבה מתוך משבר זה תגיעי בעז"ה לרמה נעלה יותר בתפילה ע"י שתלמדי את עניינה בהלכה ובאמונה. (זו גם תשובה לשאלתך הכיצד לצאת ממשבר זה ודווקא להתחזק ממנו. כדאי לך לעיין באתר שלנו בתשובות בעניני תפילה – http://kipa.co.il/noar/N_ask_list.asp?cat=7, וכן בתשובה אחרת שלנו – "האם מדריך צריך להיות מושלם? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=19525 ).
"וקווי ה' יחליפו כח"
בהצלחה רבה!
מיכאל, חברים מקשיבים
