שלום לפני מספר שבועות היועצת באולפנה העבירה לנו סדנה בנושא החשיבות להיות אסרטיבית, עומדת על שלי, לא נכנעת לבקשות של אחרים, לדעת לומר לא וכו' ורציתי לשאול האם זה לא סותר את כל גישת התורה המחנכת לגמ"ח לנכונות לתת גם כשזה בא על חשבוני אני מטבעי אדם מאד לא אסרטיבי. האם אני צריכה לנסות להשתנות?
שלום!
המונח "אסרטיביות" יכול להיות מובן באופנים קצת שונים, ודאי היועצת התכוונה לא לאנוכיות ותוקפנות, אלא לאישיות חזקה, מה שלא מפריע אלא דוקא בונה את האישיות התורנית. אדם שנותן מעצמו וגומל חסדים יכול להיות אסרטיבי, כלומר – הוא החליט שכך הוא רוצה לחיות. אדם שעושה את אותם הדברים רק כי ביקשו ממנו והוא לא מסוגל להגיד "לא" – זו בעיה. לדוגמא: נערה שאמה חולה בבית, לא צריכה לצאת עם השבט לשמח חולים בבית חולים. היא צריכה לעזור ולשמח את החולה שלה. אבל אם היא נסחפת אחרי כולם בגלל אישיות חלשה – זה חיסרון. בחורה בפגישת שידוך, רואה שהבחור לא מתאים לה, אבל היא ממשיכה להיפגש איתו, כי היא לא יודעת איך להגיד את ה"לא" – ודאי שזה זא הוגן.
לכן, החליפי את המילה הלועזית במונח עברי "אישיות חזקה" וכך תוכלי להיבנות, לעשות רק טוב והרבה טוב והכל מתוך חוסן פנימי.
בהצלחה!
טל, חברים מקשיבים
