האם בתקופה זו שייך להתגייס לצבא?

שלום וברכה.

אכן, לאחר הזוועות הנוראיות שהצבא עשה, (מה שאני מתקשה לכנותו בשם אירועים) בחברון ובעמונה, ומעל הכל – בכך שאיבד את עצמיותו בגירוש היהודים מחבל עזה, לא פשוט כלל נושא הגיוס לצה"ל במתכונתו הנוכחית.

יתירה מזו, ישנם עוד שלושה תחומים אשר בגינם הצבא הולך מדחי אל דחי, גורם לעצמו לנזקים עצומים ומסכן חיי יהודים. ונעבור אותם שלב אחרי שלב.
1. גיוס בנות – לבד מעצם האיסור החמור של גיוס בנות לצבא, הרי שבשנים האחרונות הגדיל צה"ל לעשות בכך שהחל לשלב בנות ביחידות קרביות כלוחמות מן השורה. עצם הענין – שגורם לזנות במובן הפשוט של המילה, מוריד אף את כושרם הקרבי של החיילים בכך שיוצר גירוי בלתי פוסק ללוחמים, הדבר אף מסוכן כיוון שכישורי הלחימה של הבנות פחות במידה ניכרת משל הבנים, (וזה לגיטימי והגיוני!) ושיבוצן של אלה כחיילות מן המניין מזיק באופן ישיר לפעולה המתבצעת.
2. כשרות – כל חייל דתי מן השורה יודע כי מצב הכשרות במטבחי צה"ל גרוע ביותר. מש"ק המטבח בד"כ אינו שומר מצוות, ושמירת הכשרות איננה בוערת בעצמותיו. לעיתים קרובות יכול להיות שהוא גם גוי, וזה רק מחמיר את המצב.
3. טוהר הנשק – עיננו רואות, כי חייו של יהודי שווים פחות מחיי האויב. אנחנו נמצאים כבר 5 שנים במלחמה על ארץ הקודש (והצבא מסרב להגדירה כמלחמה אלא זה "עימותים" בלשונו) חיי היהודים הפכו להפקר, הצבא מסרס את עצמו מלהכות באויב כפי שצריך להיות. החיילים הפשוטים מסכנים את חייהם במבצעים מסוכנים ומיותרים. כדי למנוע פגיעה ב"חפים מפשע" – אזרחי האויב, נכנסים החיילים לקסבות ולמחנות פליטים, במקום למשל, להפציץ את המקום מן האוויר. יישובי וערי הדרום מופגזים יומם ולילה – וצבא [ההגנה] לישראל לא ממלא את תפקידו.

צדק בן גוריון באמרו כי צה"ל יהווה כור היתוך לחברה הישראלית. כור היתוך זה מהו? בתחילה כל חלק וחלק יש לו את צורתו האופיינית, הרכבו הכימי והמולקולארי, ולאחר שנזרק הוא עם יתר חבריו לפי הכור, החום האדיר משיל מעליו את כל סימניו החיצוניים והפנימיים גם יחד, ונהפך הוא לאותו חומר בלול ומבולבל.

אז לא צריך צבא? אז לא להתגייס לצבא כדי לא להיעלם בתוכו?

התשובה היא פשוטה: כל יהודי מבטן אימו הוא חייל. חייל של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. חייל מהלידה ועד הקבר. במהלך חייו של החייל נדרש הוא למשימות שונות ומגוונות. עיקר עבודתו של החייל היא [בתודעה שלו, כי חייל הוא!]

יש היום כל כך הרבה מה לעשות כדי לגלות את מלכות ה´ בעולם. מי שמוצא את עצמו גם מתגייס לצה"ל יזכור ולא ישכח לעולם, ויהיה חרות על לוח ליבו ובמוחו – כי חייל ה´ הוא, והוא המפקד לבדו. כל סתירה, ולו המזערית ביותר לפקודת ה´ – ודאי שאין לקיימה ועליו להילחם בה בכל הכח העומד לרשותו.

היטיב לנסח זאת הרמב"ם בלשונו המיוחדת בהלכות מלכים ומלחמותיהם (ג´ י´) : "המבטל גזירת המלך בשביל שנתעסק במצוות, אפילו במצווה קלה–הרי זה פטור: דברי הרב ודברי העבד, דברי הרב קודמין. [ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצווה, שאין שומעין לו."]

וכמובן שכל זה נאמר על מלך מבית דוד, והמדינה – ספק רב אם יש לה דין מלכות במישור ההלכתי.
השאלה המהותית לדעתי איננה [האם] להתגייס לצבא, אלא באמת לשם מה להתגייס. אם הולכים לצבא כדי לעשות את רצון ה´ – טוב מאוד, ואם לא הולכים לצבא כדי לעשות את רצון ה´ – גם טוב מאוד, העיקר לזכור את מחויבותנו למלך היחיד – ה´ יתברך.

ברור שיש צורך בצבא שילחם באויבים ויגן על חיי היהודים, אך מי שמתגייבס היום חייב להכניס לעצמו לראש מי הוא ומכח מה הוא בא. לא כדי למלאות פקודות אסורות ומרושעות. לא "להשפיע מבפנים" ולהשרף בכור ההיתוך, אלא באמת [לשנות את הצבא], לדעת לזהות את החלקים הרעים והרקובים שבתוכו, ולא לפחד להילחם על הוצאתם.

כל טוב ובשורות טובות.
אברהם, חברים מקשיבים.
כתובת המייל שלי – bin725@Gmail.com.