האם גם נגיעה בלי שום רגש אסורה?

שלום,
משאלתך עולה שאת מסכימה באופן עקרוני עם הרחקה מסוימת בין בנים לבנות, אך הקושי שלך הוא עם הפרטים, כלומר קשה לך עם האיסור הגורף, שכולל גם נגיעות שאין בהם חיבה או הבעת רגש רומנטי.
אני חושב ששאלה זו רלוונטית גם להרבה מצוות אחרות , ולכן לפני שאנסה לענות לך אני אקדים לדבר קצת בכלליות.
אחת הבעיות המטרידות בקיום המצוות, היא שהרבה פעמים אנו מבינים את העיקרון הכללי של המצווה, אך קשה לנו להבין איך הפרטים חשובים. לדוגמה: לרוב האנשים בעולם ברור הערך של שבת, גם ברמה האישית, גם ברמה המשפחתית וגם ברמה הסוציאליות, אך מהעיקרון הזה איך הגיעו לכך שאסור להדליק את האור, או לחילופין שאסור לסחוט סמרטוט – לאנשים קשה להבין. וכך גם לגבי מצוות רבות אחרות. הבעיה הזו מאוד מציקה – מדוע התורה פירטה כל כך הרבה! זה לפעמים נראה ממש קטנוני – אסור להדליק את האור? בסך-הכול להזיז מתג קטן…
אני אנסה לתת כיוון מסוים לפיתרון הבעיה הכללית ומתוך כך לנסות ולהסביר גם את הבעיה שמציקה לך:
אחד הדברים היפים והמשמעותיים ביהדות, לדעתי, זה היותה תורה לעם ולא ליחידים, כלומר התורה לא באה לתת לנו עקרונות-על, אלא התורה מנסה לבנות ציבור שלם, עם שלם, שחיי חיים טובים יותר, נכונים יותר, ומתוך כך מאושרים יותר. כדי לבנות עם, לא מספיק לדבר באידיאלים או בעקרונות. אנו חייבים לרדת לפרטי הפרטים, אחרת הכול התמסמס. תארי לך מה היה במדינה אילולי מערכת החוקים הייתה כתובה אך ורק בעקרונות. לדוגמה: לא היו מפרטים את חוקי התנועה אלא רק היו מבקשים לנסוע בזהירות. מה לדעתך היה קורה על הכבישים??? אין מה לעשות אנו בני אדם, ויש לנו נפילות. אם לא היו חוקי תנועה ברורים ומפורטים, היו הרבה, הרבה, הרבה יותר תאונות דרכים. אנו צריכים להבין שהתורה לא פונה לצדיקים אלא לכל העם, לחברה כללית, ולכן היא חייבת לפרט. ברמה האישית, יכול אדם לנסות ולהדריך עצמו ע"י עקרונות כללים, ולפעמים זה יכול להצליח, אך על-פי רוב הדבר לא יעלה בידו. אך ברמה הציבורית זה לא אפשרי. (הנצרות היא דוגמה טובה לדת שניסתה לבטל את המצוות, ולדבר רק על עקרונות-על, היא דיברה על אהבה – והתאכזרה באינקוויזיציה* היא דיברה על אמת – והכריחה את גלילאו גליליי לחזור בו מהאמירה שהעולם מסתובב סביב השמש).
אני חושב שנקודה זו היא דווקא משהו מאוד יפה. התורה היא לא דת אליטיסטית שפונה רק לאנשים בעלי רמה רוחנית גבוהה, אלא היא פונה לכולם. היא לא מנסה ליצור צדיקים, אלא עם יותר צדיק.
לכן, היא לא יכולה להגיד באופן עקרוני שצריך לנוח בשבת ושחשוב להיות עם המשפחה… תארי לך איך שבת הייתה נראית? קצת טלוויזיה זה מאוד משפחתי, לא?! וטלפונים ברור! ורק היום אני חייב לתרגל למבחן במתמטיקה ועוד ועוד. מהר מאוד, תוך כמה עשרות שנים, שבת הייתה נעלמת מן העולם.
כך גם לגבי שאלתך: באמת ברמה האישית, אולי, אצל חלק מהאנשים אין בנתינת כיפים בעיה כל כך גדולה, ואולי ברמה האישית את חושבת שדבר זה לא יגרור אותך ואת חבריך מהקיבוץ לשום מקום יותר אינטימי, אך ברמה החברתית הכללית זה לא כך!! אם נתיר כיפים אז, אז מה אם צ'פחות על השכם? ואולי נשיקה שנפגשים, רק כדי להגיד שלום, לא משהו רומנטי. ומהמקום הזה הדברים הולכים ומדרדרים, לא בדור אחד, אבל תוך כמה עשרות שנים לא יישאר זכר. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא החברה החילונית (כמובן שלא כולם). לפני פחות מ – 100 שנה היו קודי התנהגות חברתיים מאוד מחמירים (יחסית להיום) בכל הקשור לקשרים בין גברים לנשים. לאט לאט היה נורמאלי לעשות כל מיני דברים שבעבר היו אסורים בתכלית. לדוגמה: כאשר התחילו לפרסם ביקיני בארץ, קמה כל צעקה, שזו פריצות. היום זה מצחיק בכלל לדבר על זה, כולן מסתובבות כך לצערנו.
אם כן, לפעמים היהדות שמה בפנינו גבולות ברורים לא רק כדי לשמור עלינו ספציפית, אלא כדי להגן על החברה סביבנו, ועל החברה בעתיד. אנו, כאנשים שמחונכים על ברכי היהדות מבינים שערבות הדדית היא ערך מרכזי, ולכן עלינו לדאוג לחברה, ולא רק לעצמנו. בנוסף, הדאגה לחברה היא גם דאגה לנו עצמנו, משום שהחברה בה אנו חיים היא זו שיוצרת לנו את אווירת החיים, וכדי ליצור חברה שבה הקשר בין גברים לנשים הוא רציני ועמוק, כבר מתחילתו ובתקווה שעד סופו, אנו צריכים לשים את הגבול באופן ברור.

מקווה שתשובתי הואילה לך.
אם יש לך עוד שאלות בנושא אפשר לחזור אלינו,
ונשמח לענות
יאיר.

נ. ב: אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, ובו לשוחח ולהעלות כל נושא שרוצים, אחד על אחד. הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. אנחנו מחכים לכם!