אני תלמידת אולפנא בכיתה יב.יצא לי לדבר לאחרונה עם בת,בת גילי מהמגזר החרדי.אחד מהנושאים שדיברנו עליהם הוא ארץ ישראל.לגבי גוש קטיף היא אמרה לי דבר שמעולם לא שמעתי עליו-שאיזור זה שנלחמנו עליו של רצועת עזה אינו בכלל חלק מארץ ישראל וכתוב זאת במפורש בתורה עם פירוט מדויק שזה מחוץ לגבולות המובטחים.אז שלא היה שום ענין למאבק זה כי איזור זה אינו קשור לכל ציווי כלשהוא.היא אמרה גם שבנתיים עד שלא נתקדם בקיום התורה בדברים רבים אין ענין במאבק על הארץ כי זה עוד לא מגיע לנו.שהתורה היא כעסקת חבילה ואם לא נקיים ונעבוד על דברים מסוימים גם שלא נוחים לנו(כגון-שמירת שבת)אין עוד ענין להשקיע במאבק על הארץ כי את זה נקבל רק כשנהיה מוכנים.עוד נושא שעלה בשיחה איתה זה המדינה-למה אנחנו מראים הזדהות כלשהיא עם ממשלה חילונית זו שנוגדת הרבה מהדרכים שלנו,אם אנחנו הולכים עם דעה ודרך מסוימת אז למה לא עד הסוף?אשמח לחיזוק והוספה בנושאים אלו. תודה רבה!
שלום רב לך!
שאלתך מורכבת ממספר שאלות משנה, ולכן אחלק אותה, ברשותך, לחלקים, ואז אענה…
השאלה הראשונה היא על גוש קטיף. האם הוא בגבולות ארץ ישראל או לא. התשובה החד משמעית היא שכן! מי שטוען אחרת, פשוט לא מכיר את ספר יהושע! בספר יהושע, בחלוקת הארץ לשבטים, פרק ט"ו, בנחלת יהודה, כתוב במפורש (פס´ מ"ז): "אשדוד, בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה, עד נחל מצרים והים הגדול וגבול". בהסבר פשוט, בלי לנסות לפרש בצורה מעוותת, יוצא שמאשדוד, על חוף הים, דרך עזה ועד הנילוס (="נחל מצרים"), הם גבולות נחלת שבט יהודה!!!
אגב, את השיר "י-ה רבון עלם ועלמיא" שאנו נוהגים לשיר בשבת, וגם את "יודוך רעיוני", שיר שבת ספרדי ידוע, כתב רבי ישראל נג´ארה, מי שהיה בשנת 1620 בערך רבה של העיר היהודית עזה, ונפטר שם בשנת 1928…
לגבי עניין המאבק על ארץ ישראל, שזו שאלתך השנייה, אכן, יש כאן בעיה… אין ספק שהמאבק על ארץ ישראל ראוי, חיובי, וחיוני, משום שללא ארץ ישראל אין קיום אמיתי למצוות! חז"ל אמרו בספרא כי כל קיום המצוות בחוץ לארץ הוא רק כדי שכשיבוא המשיח, ועם ישראל יחזור לארצו, בקרוב, בע"ה, יזכרו איך לקיים מצוות! נמצא, אם כן, שארץ ישראל אינה מצווה בפני עצמה, אלא בסיס לקיום שאר המצוות!!!
עם זאת, יש, לצערנו, אנשים שבמאבקם על ארץ ישראל שוכחים כי ישנן מצוות רבות אחרות עליהן צריך להיאבק, כמו שמירת שבת, צניעות ברחובות, מכירת חזיר בארץ, ועוד מצוות רבות אחרות, ואף קורה שבלהט המאבק לא שומרים על גדרי צניעות, כפי שראיתי בעצמי, לצערי הרב… ואכן, זו בעיה, משום שהרב קוק כותב כי כוחה השלטוני של האומה הישראלית עולה רק אם כוחה הרוחני עולה…
אך יש כאן עניין אחר לגמרי! האם באמת ארץ ישראל עדיין לא שייכת לנו, כפי שטוענים החרדים? אני קטן מכדי להכריע בסוגיה הזו, ואיני ראוי לחלוק על גדולי עולם, אך אני מסתמך על רבותי, ולמעשה על הגמרא עצמה! במסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד א´, קובע רבי אבא, כי כשארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה (רש"י על הגמרא) "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ´ואתם הרי ישראל, ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא´ (יחזקאל ל"ו, ח)"!!! אני לא חושב שמישהו יכול לחלוק על מציאות, בה אחרי כמעט 200 שנה של חורבן ושממה בארץ, יש לנו תנובה חקלאית מדהימה, ואנו, מדינה כ"כ קטנה, מייצאים פירות וירקות לכל העולם… אני לומד היום בסלובקיה, לצערי הרב, ונמצא בארץ בחופשות. כשבארץ עגבניות עולות בערך 2-3 ₪ לק"ג, בסלובקיה זה עולה 7-8 ₪, כי אין מספיק!!! האם ניתן לחלוק על הגמרא?! ואולי על המציאות?!
נכון הוא שאסור שהכמיהה והמאבק על ארץ ישראל יבוא במנותק, חלילה, מהתורה, שהרי זה מה שעשו החלוצים, שאמנם בנו את הארץ, אבל כיום אנו רואים לאן מדרדרת אותנו הציונות החילונית. צריך לבוא לארץ ישראל מתוך ציונות אמיתית, כזו השואפת ל"כי מציון תצא תורה ודבר ה´ מירושלים"! אבל המאבק חייב לבוא בשני המישורים!
הצבור שלנו החל, לצערנו באיחור מה, להבין זאת, ולעסוק גם בקירוב לבבות, ולא רק במאבק על ארץ ישראל, אבל חייבים להבין שגם רק עם תורה נשאר בגלות! יש לעסוק בבניין הארץ מתוך קדושה ותורה!
שאלה נוספת שהעלית, היא ההזדהות עם מדינת ישראל… ובכן, נכון שהממשל הזה רקוב, "כולו אוהב בצע ורודף שלמונים", אך עדיין, זה שלטון ישראל.
לירבעם בן נבט, שחטא והחטיא, אין חלק לעולם הבא, אבל כשאליהו הנביא פוגש אותו, הוא משנס מתניים ורץ לפני המרכבה, כי מדובר במלך ישראל!!! אז נכון הוא שאין כאן מלכות עדיין, וממשלת ישראל של היום היא רק כלי בדרך לשלטון יהודי מלא ושלם, במהרה בימינו, בע"ה, אבל אי אפשר לקפוץ ישר לסוף! זהו חלק מתהליך התקומה שלנו!!!
אחד מרבותי, השווה פעם את עם ישראל לאשה שנפצעה באופן אנוש בחורבן. "ואעבור עלייך", אומר הקב"ה, "ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי". כך עוברות כמעט 200 שנה של "חוסר הכרה" מבחינה לאומית, ואז מתחילים לאט לאט להתאושש. החולה פותחת עיניים, מבינה שהיא צריכה לנסות לקום, החלוצים מגיעים, והחולה אפילו מתיישבת, ומתחילה לעמוד, ויש לנו עצמאות. אבל יש בעיה… החולה לא מצליחה לרוץ! היא לא מצליחה, לאחר כל כך הרבה זמן של חוסר הכרה, להבין בדיוק היכן היא ומה תפקידה! ומה עושים הנוכחים בחדר? במקום להבין שצריך לעזור לה, ולתת לה זמן, תוך כדי מתן "תרופות" (התורה, קירוב לבבות…) וטיפולים, מעדיפים אנשים מסוימים להחזיר אותה למיטה, ולחכות שתקום בצורה מושלמת… הרי זה לא הגיוני!!! עם ישראל בתהליך של בנייה, וחלק מאותה בנייה היא המדינה! זה צולע, הבניין לא עומד עדיין על יסודות יציבים, הוא לא צבוע, וגם לא תמיד יש חלונות, אבל זה יותר טוב מחורבן!!!
כששאלו את הרב צבי יהודה, זצ"ל, אם עלינו, כדתיים, להשתתף בהקמת המדינה, הוא ענה כי חייבים בכך, משום שמדובר בפיקוח נפש! פיקוח נפש בשני מישורים. הראשון הוא פיקוח נפש פשוט. יהודים בכל העולם היו נהרגים רק בגלל היותם יהודים, למאות ואלפים, ולאף אחד זה לא הזיז. כיום, כשיש לנו מדינה, כשנהרגים יהודים בודדים, כל העולם רוגש! וכך צריך להיות!!!
דבר שני, קובע הרב צבי יהודה, זה פיקוח נפש של התורה!!! אין קיום לתורה בחו"ל!!! מעניין לשים לב, אומר הרב מוטי אלון, כי כשהרב צבי יהודה אמר זאת, רוב יהדות התורה הייתה מכונסת בארה"ב. כיום, אחוזי ההתבוללות שם הם מהגבוהים בעולם, וגם בקרב האוכלוסייה הדתית!!! ובארץ? אז היו כאן 600 אלף איש, והיום יש 6 מליון, אחוזי התבוללות אפסיים יחסית, ישיבות שהולכות וקמות, צבור דתי שהולך ומתרבה, תנועת חזרה בתשובה אדירה, וכל זאת בעזרת לא מעט כספי מדינה!!! כספים שמגיעים לנו כאזרחים, כמובן, ונכון הוא שלעיתים יש אפליה לטובת החינוך החילוני, אבל עדיין העובדה היא שכאן אחוזי ההתבוללות הולכים וקטנים, ואחוזי הצבור הדתי הולכים וגדלים, בעוד שבכל העולם המצב הפוך!!! האם אין לנו חובה קדושה לתת יד למהלך כזה?!
מאמר יפה בנושא, ניתן למצוא בכתובת:
http://www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=309
