האם הקב"ה עצוב ?

בס"ד
שלום רב
אכן זו שאלה יפה, ואני שמח על הרצון הטוב לשמח את ה´, זו זכות גדולה שיש לאדם רצונות טובים כל כך.
השאלה יפה אך גם לא פשוטה.
בגמרא נאמר על הפסוק "במסתרים תבכה נפשי…" שכביכול ישנה בכיה של הקב"ה. וחז"ל מבררים לנו בגמרא, שהבכיה היא פנימית מאוד, בחוץ לא רואים אותה, בחוץ נראה שהכל בסדר, אבל בפנים יש בכיה על חסרון, בכיה על גאוותם של ישראל שניטלה מהם ניתנה לאומות העולם. עם ישראל אמור להיות אור לגויים, להיות עליון על כל הגויים, וכאשר גויים שולטים בו, מזיקים לו, מפריעים לו לממש את הייעוד שלו, זה מצער מאוד, זו בכיה פנימית מאוד.
אם כן, נראה בפשטות שה´ כביכול מצטער. אם כי חשוב להבחין בין המושגים, עצבות לפי היהדות היא דבר לא טוב, היא דבר של חורבן, שאין בו תיקון, היא חידלון של הכוחות, ואילו צער אין בו כליון, הוא דבר קיים, אך לא הורס.
לכן, ה´ מצטער אבל לא עצוב. וגם אנו צריכים להצטער על דברים מסויימים אבל לא להיות עצובים.
כך היה פשוט לי, וכך אני הרגשתי טוב עם הדברים, שכן אנו מרגישים עד כמה הצער שלנו גדול על כך שאין בית מקדש, שאין גאולה שלמה, שעם ישראל סבלים מהמתנכלים לנו, ואם ה´ שמח כאילו דבר לא קרה, היינו מרגישים נתק ממנו, שהוא לא קשור אלינו, לא חש את מה שעובר עלינו.
אך נפגשתי עם עוד משהו, משהו חשוב שנאמר בספר הזוהר והוא שרק שמחה יש לפני ה´, אין כל בכיה ואין כל צער. ותחילה חשתי שהדברים סותרים, שקשה ליישב את שני הדברים, אולי גישות שונות יש בדבר, אך לאחר מכן הבנתי שצריך להעמיק יותר. כך הדריכו אותנו חז"ל שכאשר ישנם שני כתובים המכחישים זה את זה צריך למצוא את הנקודה המאחדת אותם, הנקודה העליונה שקשורה לשניהם, ועל ידי כך להבין את הדברים בדרך יותר עמוקה, יותר שורשית.
האמת היא, שאנו באמת לא יכולים לשאול על ה´. מחשבות ה´ גבהו ממחשבותינו, אך יותר מכך אין לנו כל תפיסה בה´. אנו יכולים לנסות להבין מה הוא דורש מאיתנו, לנסות להתבונן איך לעבוד אותו, אבל לא מה הוא.
נסיון לדעת מיהו ה´, מה תחושותיו זו עזות גדולה, שאנו לא יודעים את הגבולות שלנו ולהבחין מה מעבר לגבולות שלנו.
אחד מהדברים שחז"ל לימדו אותנו הוא שהקב"ה נושא הפכים. אצלינו הפכים לא מסתדרים יחד, הם סותרים זה את זה, אבל אצל רבש"ע ההפכים משלימים ומתאחדים בנקודה העליונה שלהם. לכן יש אצל הקב"ה גם בכיה וגם שמחה מתמדת, והדברים אצלו לא סותרים, אצלינו הם יכולים לסתור, אבל אצלו יתברך אין סתירה.
אם כן בשביל מה מלמדים אותנו את כל הדברים האלו, אם הם מרוממים מאיתנו?
השאלה חוזרת אלינו, כמו שנשאלה, מה אנו צריכים לעשות עם כל הידיעה הזו?
מלמדים אותנו חז"ל שישנה נקודת חיסרון, שאת הנקודה הזו אנו אמורים להשלים על ידי המעשים שלנו, על ידי התורה והמצוות, על ידי בנית המידות שלנו, והיא הנקודה הנקראת בפי חז"ל הבכיה של רבש"ע. לא שהוא לא יכול להשלים אותה, אלא שהוא רוצה שאנו נהיה שותפים איתו, ושאנו נבנה אותה במעשינו, ובכך נזכה את עצמנו.
יש חסרון שאנו צריכים להרגיש עד כמה צריך לתקן אותו, להרגיש עד כמה הוא משמעותי, והגלות היא החסרון המשמעותי ביותר, הגדול ביותר שיש בעולם. לכן, אנו צריכים לפעול בכל מאודנו לתקן אותו, צעד אחר צעד לפי מה שהדריכו אותנו חכמנו זכרונם לברכה, ועל פי מה שמדריכים אותנו הרבנים כיום. אבל גם אנו צריכים לדעת, שה´ שלם ואין בו חסרון בעצם, ובאמת הכל שייך לבניה, הכל שמח והכל נבנה. כן כל המציאות אהובה על ה´, כל המציאות היא חלק מהבניה, והיא מגלה את השמחה של ה´ ממעשה ידיו.
יש עוד המון מה להאריך, אבל כבר דומני שהארכתי די הצורך, ובכל אופן, אשמח להרחיב אם תרצה, ואתה מוזמן לשאול ואשתדל לענות בהקדם.
בברכה
יצחק.
zahig2@shoresh.org.il