האם השואה הגיעה לנו?

שלום לך.
שני דברים כהקדמה – האחד הוא כל הכבוד על העיסוק בשאלות ובירורים חשובים שכאלה. השני הוא התנצלות על כך שלוקח לנו זמן לענות.
לגבי השאלה עצמה, אני חייב לומר שיצאתי קצת מבולבל. יש בשאלה כמה שאלות, כמה נושאים, ולא הצלחתי להבין מה מהם המרכזי – הסיבה שהייתה שואה, האם ישנו משהו מעבר לעולם הזה, האם אפשר לבחור לא לתקן את הנשמה או האם הגלגל שציינת, של חטאים ועונש, הוא דבר שאכן נכון.
אני מקווה שתסלחי לי, אבל אתייחס לנקודה הראשונה, הסיבה של השואה, מתוך ´הזכרה´ של הנושאים האחרים על קצה המזלג, ואני מקווה שזה יענה לך.
בילדותי כאשר שאלו אותי למה הייתה שואה הייתי עונה בפשטות ´כדי שעם ישראל יחזור לארצו´. הרבה פעמים שמעתי מאבא שלי פירוש ידוע על הפסוק "מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיהן" שיש שני סוגים של תנועה. יש תנועה של עב, ענן, שלא זז מעצמו, משהו צריך לדחוף אותו. יש גם תנועה של יונה, שלא רק שהיא זזה מעצמה אלא שהיא גם מחפשת את הבית בעצמה, עוקפת מכשולים וחוזרת אליו גם ממרחקים עצומים. כאשר הגיע הזמן לעזוב את הגלות היו שעזבו כמו יונים, שחיפשו את הדרך חזרה. אבל היו גם כאלה שלא עזבו, נשארו כשהיה אפשר ללכת, ובשביל הסוג הזה, העננים, הקב"ה היה צריך להקים רוח, רוח סערה שתישא אותם, שתידחף את עם ישראל להבין שהוא לא יכול להישאר לאורך זמן בגלות, שהוא חייב לחזור הביתה.
אבל גדלתי מאז. זה לא שהדבר תורה הזה לא נכון, זה לא שהגאולה לא מספיק חשובה בשביל שהקב"ה יכריח את היהודים הדבקים בגלות לצאת ממנה, אבל…
אבל השאלה היא לא פחות גדולה. היום אני כבר אבא, וקשה לי להבין איך יכול להיות שאבא עושה דברים כאלה לילדים שלו, תהיה הסיבה אשר תהיה.

לכאורה מה שכתבתי אלו דברי כפירה, אך האמת היא שאין זו כפירה כלל וכלל. מדוע?

כי אני ממשיך להאמין. לפעמים כואב לנו, אבל האמונה גדולה מן הכאב. כך גם ביחס לשואה וכך צריך להיות גם ביחס להרבה משברים פרטיים.
האמירה של חברותייך שהן לא רוצות לתקן את הנשמה, שעדיף להן לא לסבול בעולם הזה, היא לא אמירה חדשה. כבר כתוב "על כרחך אתה נולד". את הדברים החשובים באמת הקב"ה מחליט בלי לשאול אותנו. תארי לך מה היה קורה אם המנהל היה מתייעץ עם כל תלמיד על דרך ניהול בית ספר…
נותנים לתלמידים להביע דעה במה שאפשר שהם יביעו, בהרבה דברים קטנים, אבל בדברים הגדולים באמת המנהל מחליט. אך ישנו הבדל מהותי. בעניין החלטות המנהל, אם לא טוב לך את יכולה לעבור בית ספר.
אבל בחיים אי אפשר לעבור בית ספר. זה להחליט האם להאמין או לא.
הכאב כואב, אבל צריך להשאיר אותו רגע בצד ולהחליט האם מאמינים או לא. אם כן, אז ללכת על זה, להילחם על האמונה ולגבור על הכאב. זה אפשרי ומנסיוני גם נכון. זה אפילו עוזר להחליש את הכאב ולראות את העולם כטוב יותר. מעבר לזה, על פי אמונתנו זה גם דוחף את העולם כולו קדימה, גורם שיהיה פחות כואב, ומקרב את העולם לנקודה שבה מעגל הקסמים של ´החטא ועונשו´ יתקרב לסיומו, לגאולה שתבוא במהרה.

השאלה הזו קשורה להרבה מאוד נושאים וכפי שאת רואה, גם התשובה משתלחת להרבה מאוד כיוונים. אשמח מאוד אם תמקדי אותי כך שאוכל לנסות לענות עד הסוף (ככל שביכולתי) על נושא מסוים, מוגדר יותר. בסדר?
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
בהצלחה,
יהונתן.
yehonatan@makshivim.org.il