קראתי את התשובה שלכם לשאלה "האם השואה הגיעה לנו?", ולמרות שעניתם באמת תשובה יפה – היא עוררה בי כמה שאלות.
גם אני לא מבינה איך אבא יכול לעשות דבר כזה לילדים שלו, כי אבא אוהב את הילדים שלו. אך השאלה שזה עורר בי היא לא למה היתה שואה.
אני ממש מפחדת לשאול את זה שלא יצא כדברי כפירה ח"ו, אבל –
האם ה' באמת אוהב אותנו?
מאיפה אנחנו יודעים את זה?
ובלי קשר בכלל למעשים שלנו, האם אפשר לייחס את המושג "אהבה", לקדוש ברוך הוא?!
אמנם לידנו האהבה היא עצומה אבל שום דבר לא עצום כמו ה' ולא מתקרב אליו בכלל! ולא רק אהבה – האם אנחנו יכולים לייחס מושגים קטנים כמו גם כעס, לקב"ה??
הרבה פעמים כתוב בתורה הקדושה שה' כעס על העם.
כשאדם, להבדיל, כועס זה כי מישהו הרגיז והכעיס אותו,
אבל איך ה' יתברך שהוא לא מוחשי והרבה מעל כל הרגשות הקטנוניים של האדם, מגיע לידי כעס ממש?
הרי זה לא כמו שאצל האדם שיש גוף שמתחמם וכו'…
כעס [וגם אהבה] זה דבר שמרגישים, אבל זה לא נשמע נכון להגיד שה' "מרגיש"…
ואם התפיסה הזו נכונה –
אז למעשה כל מה שעובר על עם ישראל הופך לסוג של מנגנון אוטומטי, חטא-עונש, חטא-עונש…
וזה גם סותר את כל התפיסה שה' אוהב אותנו…
ואם היא לא נכונה –
איך אפשר לומר על הקב"ה שהוא עצום יותר מהכל, שהוא "מרגיש", שזה מושג אנושי וקטנוני למדי ביחס אליו יתברך?
מצטערת על האורך…
[ואגב שלחתי כבר את השאלה דרך האתר של חברים מקשיבים ולא קיבלתי תשובה, זה כבר פעם שנייה שזה קורה…]
תודה לכם , על הכל!
שלום רב לך,
אקדים ואומר שכמובן אין בשאלתך כל כפירה. להיפך, דוקא העלאת השאלות היא המנוף שלנו להעמקת ההבנה והעמקת הקשר עם ה´. אחרת, אפשר ´להאמין´ אבל להישאר ברמה של סיסמאות, וכך גם אין הרבה סיכוי שהאמונה תהיה אמונת חיים, שתבוא לידי ביטוי בכל מרחביהם.
אכן שאלתך חושבה מאוד ויש פה עניין לא פשוט שצריך להעמיק ולהסביר. כפי ששאלת אינני הולך להתייחס לנושא השואה אף על פי שיש לי מה לומר בנושא אלא לנושא כיצד ה´ יכול לאהוב. קודם כל שאלת "מאיפה יודעים" שה´ אוהב אותנו.. אז אביא לך כמה מקורות אף על פי שהבאתי מעט ממה שקיים כי לא היה לי כח להעתיק כל כך הרבה…
ספר דברים פרק ד
וְתַחַת כִּי [אָהַב] אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם
ספר דברים פרק ז
(ח) כִּי [מֵאַהֲבַת] ה´ אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה´ אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם:
ספר דברים פרק ז
(יג)[ וַאֲהֵבְךָ] וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
ספר דברים פרק י
רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה´ [לְאַהֲבָה] אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה
ספר דברים פרק כג
[כִּי אֲהֵבְךָ ה´ אֱלֹהֶיךָ]
ספר מלכים א פרק י
יְהִי ה´ אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל [בְּאַהֲבַת ה´ אֶת יִשְׂרָאֵל ]לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה
ספר ישעיה פרק מג
(ג) כִּי אֲנִי ה´ אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ:
(ד) מֵאֲשֶׁר יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ [וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ] וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ
ספר ירמיה פרק לא
כֹּה אָמַר ה´ מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל:
(ב) מֵרָחוֹק ה´ נִרְאָה לִי [וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ] עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָ
ספר הושע פרק יא
(א) כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל[ וָאֹהֲבֵהוּ ]וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי
ספר צפניה פרק ג
ה´ אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ [בְּאַהֲבָתוֹ] יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה
האמת שיש לי עוד מקורות להעתיק אבל אין לי את הכח לעשות זאת, כמובן שלא כתבתי את המקור האדיר מכל והנפלא שמעיד על האהבה בצורה שלא תאמן הלא הוא "שיר השירים" המדהים בתיאוריו בקשר הכה נשגב שבין עם ישראל לקב"ה ושם רואים ללא ספק כמה ה"דוד" אוהב את ה"רעיה"
ומומלץ לקרוא ..
אף על פי כן שאלתך עומדת במקומה ופה צריך להסביר עניין גדול מאוד.
נכון מאוד לומר שהקב"ה לא "מרגיש" כמו שאנחנו ולא "אוהב" כמונו כי הוא אדיר ונשגב. מצד שני צריך מאוד להיזהר שההערצה לה´ והאמירה שאין הוא כמוהו תהפוך אותו ל"כלום" הוא לא אוהב ולא שונא ולא שמח ולא גוף ולא חושב ולא…. זאת אומרת הוא שום דבר…. חס וחלילה!!!!
כשאנחנו אומרים שהקב"ה לא שמח זאת אומרת שאין שמחתו כשמחתינו כי הוא אין סוף והיה הווה ויהיה וכו´ אבל אין זה אומר שאין בו שמחה כי [נכון יהיה יותר לומר שהשמחה שלנו היא "ניצוץ" מהשמחה שקיימת בה´ – וכך בכל דבר] כך השל"ה הקדוש מבאר כלפי כל המושגים שכתובים בה´… כשאנחנו אומרים שלשולחן יש רגל הםא אנחנו מתכוונים ממש רגל? לא! אלא יש דמיון בין הרגל של השולחן לרגלינו . אותו דבר במושגי האלוהות ושימי לב כי העניין עמוק…
כשאנחנו אומרים מושגים על ה´ אין פירושו של דבר אומר שאנחנו מסתכלים עליו לפי העיניים שלנו אלא הפוך.. המושגים שבה´ הם המושגים השלמים – ואנחנו השולחן! אנחנו מגלים ניצוץ מהמושגים השלמים והאדירים שבה´ שבגלל שבו הם כל כך נשגבים אנחנו לא יכולים לתפוס אותם אבל אצלו הם הדבר האמיתי ובנו זה הדוגמא…
כמו "חסד" שלנו ו "חסד" ה´ – החסד שאנו עושים הוא ניצוץ ממדת החסד שקיימת בה´.. ועוד..
כך מסביר השל"ה הקדוש, ועוד גדולי ישראל.
התשובה הרגילה שדיברה תורה בלשון בני אדם, היא ברמה מסויימת. אבל באופן יותר עמוק ניתן לומר שהתורה הרבה פעמים כותבת דברים שאכן קימים אצל ה´ אבל לא כמו בנו – בצורה נשגבה שאיננה מנמיכה אותו חס וחלילה כמו בבני אדם. (חס וחלילה לומר שה´ "מקנא" או "כועס" כמו אדם – אין בו רע וחסרון חס וחלילה. ובקשר למידות רעות יותר מדובר בפעולות שה´ עושה שלנו נראות ככעס אבל באמת זה להחזירנו בתשובה .. ועוד וגם פה יש מה להעמיק.. )
זאת אומרת שהתשובה מורכבת משני הגומרים – מצד אחד אי אפשר להגיד שה´ הוא כמו אדם והוא אוהב.. מצד שני לא ניתן לומר שהוא לא אוהב .. צריך להבין שהאהבה של ה´ אלינו היא לאין ערוך פי כמה וכמה ממה שאנו אוהבים אותו.
החסידות הרבתה להסביר כיצד ה´ ברא את העולם. אין ה´ ברא את העולם בהוקוס פוקוס.. אלא כל העולם הוא איזושהי התגלות של ה´.. שנובע מתוך ה´ כביכול… זהו עניין עמוק שצריך ללמוד אותו. לפי זה כל הרגשה או תחושה או אהבה ועוד שאנו מרגישים במציאות הן איזשהו התגלות מהקב"ה – לא ניתן לומר שאנחנו אוהבים בלי להגיד שקיבלנו תתחשוה הזו מה´.. אלא שבה´ היא מופיעה באופן הרבה יותר גדול ואין סופי.. (אגב ראוי לעשות חלוקה שהדברים הטובים הם גילוי של ה´ והרעים גילוי של ההתרחקות ממנו.. כמו עצב וכעס וכו´)
אם אנחנו אכן מבינים כך שכל השמחה שבנו והטוב והחסד והעונג ויופי ואהבה נובעות מה´ – אנחנו רק יכולים להתמלא שמחה על כמה ה´ אוהב אותנו … ולהאמין לדבר הפסוקים והנביאים ולשמוח שזכינו להיות בני אברהם אבינו – בניו של קב"ה.
אני חוזר רק למושג "כעס" של ה´. באמת חס וחלילה לומר שה´ כועס כמו אדם או משהו כזה.. במושג כעס של ה´ הדבר מבטא את התגובות של ה´ ביחס לחטאינו. אין הקב"ה כועס באמת. אלא זה כפי שאנחנו רואים זאת. הדבר דומה במשל לאבא שהילד בן השלוש שלו הפיל משהו עלהריצפה. לא ניתן לומר שאדם בוגר בן 40 "יתעצבן" מילד בן שלוש – אף על פי כן הוא מראה לילד פנים זועפות כדי שהילד ילמד לקח אבל הוא עצמו לא השתנה בכלל. אותו דבר – כשה´ מעניש אותנו זה בשביל לחנך אותנו – בשביל לרומם אותנו ובשביל לחזק אותנו. כל מעשי ה´ הם לטובה ולעתיד לבוא נברך גם על הרע "הטוב והמטיב" כי נראה איך כל מעשי ה´ הם בשביל לרומם ולתקן את עם ישראל. (כדאי לראות בנושא את תשובתי על הרע https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=71077 ) לכן הכעס של ה´ זה התחושה שאנו מקבלים מהעונשים שה´ נותן לנו – זהו ההסתר שה´ מסתיר פניו מאיתנו כדי לרומם אותנו. ההסתר הזה נדמה עלינו כפנים זועפות. אף על פי שההשתנות היא לא בה´ אלא בנו מכח הסתרת פניו של הקב"ה. – בעומק – כל רע במציאות איננו פעולה אקטיבית של ה´ להרע אלא הסתרת טובו האדיר. כשה´ מסתיר פניו נוצר רע (ויש מה להרחיב ושוב כדאי להסתכל בתשובה שהפניתי…)
לגבי שאלתך האם כל ההשגחה היא אוטומטית – אין זה מדויק. מצד אחד אין ה´ מתעצבן ומתרגש כמו אדם שעושה טעויות ולכן "סתם מעניש" אלא הכל בצורה אמיתית לפי מה שנצרך ולפי מה ראוי להיות. ה´ מעניש את עם ישראל כשזה טוב לעולם וכעל ידי העונש העולם יתרומם. אין זה נעשה "סתם" אלא לפי האמת האמיתית האלוקית שאיננה משתנה… ה´ הוא טוב , והוא רק טוב לכל… (ושוב אני ממליץ לקרוא את התשובה… ) ואם אנו מפנימים זאת אנו יודעים שלא יוצר ממנו עונש או "רע" סתם אלא רק שכל העולם מרוויח מזה.. ואלו עניינים עמוקים מאוד.
אני מקווה שהצלחתי לענות בקצת על שאלתי, אף על פי כן ברור שהדברים לא פשוטים ואסור שהם יביאו לידי הגשמה והנמכת ה´. רק להבנה שאיננו מבינים באמת כיצד הדברים קיימים בה´ אבל אנחנו יודעים שהם מצויים בנו רק מכוחו וברור שהוא אוהב אותנו וכו´.. לכן צריך קצת להיזהר. זוהי תשובה שנוגעת בעניינים פנימיים וכל דבר שכתבתי שנדמה לך שמנמיך את ה´ – הביני שכנראה לא הבנת נכון את דברי.. אם יש לך עוד שאלות, אשמח לענות,
אבי,
aviwolfson@walla.com