אני ילדה שחזרתי לא מזמן ממסע מאוד קשה וכבד לפולין! קשה לי מאוד להתמודד עם עובדות משם ולכן אני מתקשה מאוד ויש לי שאלות רבות של אמונה… אני לא אומרת ח"ו שאמונתי ירדה! להיפך אני מרגישה הרבה יותר קשורה לעם היהודי ולארץ ישראל… אך, עדיין יש לי שאלות שאין לי עליה תשובות! במצעד החיים ביום השואה – כשהיינו באשוויץ… אחד הדוברים דיבר דברים קשים על הקב"ה יתברך שמו… ואני כילדה לא הבנתי איך הוא מסוגל לעלות דברים אלו על פיו! הוא העלה שאלות כמו היכן היה הקב"ה בזמן השואה? למה הוא עשה לעם היהודי את זה וכו'… ואין לי תשובות…! אני מתביישת שאולי זו נקודה של ירידה ואני פוחדת שזה כך… אני מאמינה כי נענשנו ולכן קרתה השואה אבל את האמת- היכן היה הקב"ה?
שלום וברכה.
קודם כל – כל הכבוד שאת שואלת! כתבת בשאלה, שהמסע חיזק אותך מבחינה אמונית, אבל יש לך שאלות בלתי פתורות, ואת מפחדת שזה מצביע על חולשה. בדיוק להיפך, זו בכלל בכלל לא ירידה! השאלה שאת שואלת היא שאלה טבעית שמתעוררת בליבו של כל אדם מוסרי, שיודע שגם הקב"ה הוא מוסרי ולכן השאלה זועקת מאליה. השאלה שלך מצביעה על גבורה, על קרבת אלוקים. על גבורה שיש לך לעבוד את ה' בכנות, ועל קרבת אלוקים שיש לך בהבנה שהוא מנהיג והנהגתו נשגבת מהבנתנו.
לשאלתך צריך לגשת אליה בזהירות רבה. אני לא יכול לענות על השאלה הזו בצורה שטחית, ולכן תסלחי לי שאני מאריך.
השאלה שלך היא כל כך חשובה, עד שנכתב עליה ספר שלם בתנ"ך – ספר איוב. במידה ועדיין לא למדת את ספר איוב, (ואני מוכרח להתוודות שגם אני לא למדתי את כולו, לצערי), אז זהו תוכן הספר, בקצרה:
איש היה בארץ עוץ ושמו איוב. איוב היה צדיק גדול ועשיר גדול, והיו לו בנים ובנות וכל טוב. יום אחד אמר ה' לשטן: "תראה את איוב, כמה צדיק הוא! אין צדיק כמוהו בכל הארץ!" ענה לו השטן: "חוכמה גדולה! בגלל שטוב לו הוא צדיק. אם היה לו רע, הוא היה משנה את דרכיו". וכך התווכחו ה' והשטן על צדקותו של איוב, עד שה' נתן לשטן רשות לפגוע באיוב כדי לבחון את צדקותו. ואכן השטן הביא על איוב ייסורים רבים. כל ילדיו מתו. הוא איבד את כל רכושו. הוא חלה במחלות נוראיות וסבל סבל נורא. ואז, כשראו חבריו את צרתו, באו לנחם אותו. ואז מספר התנ"ך באריכות גדולה את השיחה שהייתה בין איוב לארבעת חבריו. בשיחה הזו הם מבררים את השאלה שלך ממש. התנ"ך לא מפחד לשאול שם את השאלות הקשות ביותר. עד שבסוף השיחה מגיע הקב"ה בעצמו ואומר את התשובה האמיתית.
ולמה צריך לענות בזהירות? את אולי מצפה שאני אגיד משהו צפוי ואוטומטי כמו: "בטוח שאם היתה שואה, אז ה' חשב שזה הדבר הנכון", "ה' העניש אותנו כי עשינו עברות". "דווקא באושוויץ ה' היה" וכדומה. או אולי, אחרי שכתבתי שהקב"ה בכבודו ובעצמו ענה על השאלה, אני פשוט אצטט את תשובתו והסיפור ייגמר.
ובכן, דעי לך שאת התשובות הקודמות – באמת ענו לאיוב חבריו הטובים!
אבל התנ"ך הביא גם את דבריו של איוב. הוא לא צינזר אותם. ואת יודעת מה איוב אמר? הוא אמר להם (איוב פרקים י"ב-י"ג) כך: מה אתם חושבים? שאני לא יודע את כל התשובות האלו? אפילו החיות יודעות לענות תשובות כמו שלכם! אבל אתם כולכם אומרים שקרים! אתם רופאי אליל! מדוע אתם מנסים להגן על הקב"ה? ואיוב מוסיף: האם אתם מ-א-מ-י-נ-י-ם בתשובות שלכם? האם הייתם עונים אותם גם לה'? ואז איוב מטיל פצצה: תדעו לכם, שאפילו אם הקב"ה יהרוג אותי אני לא אעזוב אותו, אבל אני אגיד לו רק אמת, וגם אם האמת הזו קשה! ודווקא ההתנהגות הזו היא שתמצא חן בעיני ה', כי ה' לא אוהב חנפנים, גם לא כאלה שמתחנפים אליו! ומהי האמת של איוב? איוב אומר: אם רק הקב"ה היה הולך איתי למשפט, אם הוא היה מוכן לפרסם את כל הספרים שכתובים לפניו, תדעו לכם שאני הייתי מנצח במשפט! הייתי מנצח את ה' במשפט! לא מגיע לי כל הצער הזה! – על זה אמרו חכמים: עפר לפיו של איוב!
ובאמת, כשהקב"ה מתערב בדיון הוא מיד עונה לאיוב: אולי תזכיר לי, איוב, איפה היית כשבראתי את העולם? אולי אתה יכול לעזור לי קצת להכין אוכל לבערך… טריליון בהמות? אולי באמת אני לא כל כך מוצלח בלדון את העולם, אז בוא תעזור לי קצת… אם אתה יכול, כמובן…
אבל, זה לא הסוף. את זוכרת איך התחיל הסיפור? ב-א-מ-ת איוב לא עשה כלום! הוא באמת היה צדיק! אפילו התנ"ך לא כתב לנו שום עבירה שבגללה איוב צריך היה להענש.
וגם הספר עוד לא נגמר. בפרק האחרון הקב"ה עונה גם ל… חברים של איוב! כן כן, אלו שכל הזמן היו מלאי אמונה, שכל הזמן האמינו בצדקת ההנהגה האלוקית, גם להם ה' עונה. והוא עונה להם תשובה מאוד חשובה ומעניינת: "ויאמר ה' אל אליפז התימני: חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב!" כלומר, ה' כועס דווקא על שלושת החברים של איוב. וזאת משום שהם לא דיברו בכנות. איוב אולי אמר דברים קשים, אבל הוא לא הסתיר ולא כיסה, הוא אמר מה שהוא הבין, גם אם הוא טעה. אבל החברים של איוב שיקרו. הם אולי אמרו אמת, אבל האמת הזו הייתה חיצונית, היא הייתה בסך הכל דקלום של סיסמאות. ואז ה' אומר להם, שאם הם רוצים שהוא יסלח להם הם צריכים להקריב קורבן, וגם לבקש מאדם צדיק, אחד שעובד את ה' באמת, שיתפלל עליהם. לצדיק הזה קוראים, איך לא, איוב…
אז מה התשובה? מי צודק?
ברור שהחברים צודקים, הרי גם הקב"ה בעצמו ענה את התשובות הללו.
וגם ברור שאיוב צודק, הרי גם הקב"ה בעצמו אמר שהוא זה שבסדר כאן.
ואיך זה מסתדר יחד?
איוב דיבר מהרגש. גם הוא ידע שדרכיו של הקב"ה נשגבות, שהשכל האנושי קטן מלתפוס את האינסוף. אבל הוא ידע שהקשר עם הקב"ה אינו רק דרך השכל! הוא ביקש מהקב"ה, מאבא שבשמים – בבקשה, תסביר לי למה אני ככה סובל! לפי מה שאני מרגיש (לא לפי מה שאני יודע), לא יכול להיות שאתה משגיח על העולם!
גם הנביאים נהגו כך, לדבר אל הקב"ה דרך הרגש החי והזורם, ובטוח גם להם היו הסברים שכליים.
חבריו של איוב טעו בכך שהם התיימרו כבשר ודם להבין את דרכיו של הקב"ה ולכן הסבירו לו למה הוא סובל – שהוא חטא, שזה בשביל להרבות את שכרו – אבל באמת הם רק דקלמו את התשובות האלו. הראיה לכך היא שהם בכלל לא היו רגישים לסבלו של איוב! הם ראו אותו במצוקה ומיד שלפו תשובה מהשרוול. רק מי שמרגיש את הכאב – מזדהה עם השאלה, ורק אז הוא יכול להפנים באמת את התשובה!!!
לזה התכוונתי כשאמרתי שצריך זהירות כשעונים לשאלה כזו.
כי באמת, אין אנו יכולים להבין את הנהגת ה'. אנו יכולים לנסות קצת להתבונן במציאות, וללמוד ספרים, ולחשוב מחשבות, אבל אי אפשר להבין את הנהגת ה'. אין מה לעשות, הוא גדול מאיתנו ביחס אינסופי. ודווקא משום כך תמיד יהיו לנו שאלות. אינני מאמין שיש אדם שאין לו שאלות כלל. אפילו לנביאים היו שאלות, וזה כתוב בתנ"ך ובמדרשים. אנו צריכים לזכור את ארבעת חבריו של איוב, ולדעת שיש מי שמכוון ומנהיג את העולם הזה בצורה מושלמת. ואנחנו גם צריכים לזכור את איוב, (ויש עוד דוגמאות בחז"ל, אבל אין כאן מקום להאריך), שלימד אותנו שאדם צריך לעבוד את בוראו בכנות, ולא לצעוק סיסמאות. כשהוא לא מבין, הוא יכול להגיד, וחייב להגיד: אינני מבין! קשה לי ריבונו של עולם, אינני מבין את ההנהגה שלך! אולי תתגלה אלי, אבא טוב? אולי תגאל אותי מייסורי? אינני מבין!
העיקר לדעת שהשאלות לא מערערות את יסוד האמונה. למה הדבר דומה? למי שישתול פרח, יראה שהוא גדל אבל תהיה לו שאלה – איך הפרח הזה גדל בלי שמשקים אותו? זה לא הגיוני!!! השאלה הזו לא תסתור לו את מה שהוא רואה לנגד עיניו, כמובן, אבל זה לא סותר את קיומה של השאלה. בסוף יתברר לו שפשוט זהו צמח מדברי שיונק את המים מהקרקע… יסוד האמונה אינו מתחיל ביחס לשואה, להיפך – אחרי הבהירות הגדולה של האמונה שבתוכינו, אנחנו שואלים גם על השואה (כמובן, יסוד האמונה הוא כבר נושא לשאלה נפרדת, ויש על כך הרבה תשובות באתר).
אני חושב דבר נוסף. אני חושב, שמי שמבין את מקומו, ויחד עם זה לא חושש מעצמו ומהקשיים שלו יכול להרוויח מזה המון. הוא יכול להגיע לתשובה האמיתית…
כן. יש תשובה אמיתית, והיא מופיעה כמעט בסוף הספר. לאחר שהקב"ה ענה לאיוב, איוב אמר בעצמו את התשובה האמיתית. את התשובה הזו הוא לא שמע מעולם. הוא לא למד אותה מתוך התוכן של תשובת ה'. בסוף סיכם איוב ואמר: "לשמע אוזן שמעתיך, ועתה עיני ראתך. על כן אמאס ונחמתי, על עפר ואפר". עד עכשיו רק שמעתי עליך שמועות, אבל עכשיו, כשבאת לענות לי, גיליתי אותך באמת. וכשגיליתי אותך, כשפגשתי אותך, כל השאלות שלי כבר לא מעניינות, כי אתה מנחם אותי. כי באמת יש לנו שכל, והשכל שלנו שואל שאלות. אבל אנחנו לא רק שכל, יש לנו נשמה שהיא למעלה מן השכל. ומי שעובד את ה' באמת ובכנות, וכשקשה לו הוא שופך את ליבו לפני ה' באמת. לא סיסמאות, אלא אמת פנימית, הוא יכול לזכות לדבקות. לדבקות של כל האישיות, של למעלה מהשכל. וכשהאדם מגיע לדבקות כזו, יכולות להיות לו כל השאלות שבעולם, אבל הם לא מעניינות אותו, כי ה' מנחם אותו. אני יודע שזו איננה תשובה שאפשר לשכנע איתה בוויכוח. וזה לא מטריד אותי. כי את התשובה הזו אי אפשר לקרוא, את התשובה הזו צריך לנשום. בשביל לשכנע בויכוח לא נתחיל מהתפלספות על השואה, כי כמו שכתבתי קודם זה לא מתחיל משם.
כחלק מאותה עבודה רגשית-נשמתית, מותר לנו גם לנסות לראות האם אפשר להבין משהו מתפקידה של השואה האיומה. לא כהסבר שכלי – כי אף פעם לא נוכל להבין בשכל וברגש עד הסוף, אבל כחלק מאותה התחברות אל דרכיו של ריבונו של עולם. כמו שהרמב"ם עצמו שחיפש טעמי מצוות כתב שטעמים אלו הן קצה הקצה של הכוונה האלוקית.
כך עשה הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, בענווה גדולה כמובן, וניסה לתאר את מה שרואות עיניו – איך הוא רואה שהשואה גם… הועילה. עם ישראל – בגלות, ולא עוד אלא שטוב לו שם. אמנם חלה התעוררות מסויימת בקרב העם לעלות לארץ, אך רוב העם עדיין שקוע בגלות ואינו מעלה בדעתו לעזוב את מנעמי החיים, את שוויון הזכויות וכו'. מה יעורר את העם להבין כי מקומו רק בארץ ישראל? רק מכה אנושה, שאמנם כואבת היא מאוד, אך היא ה"מכה החשמלית" שתעורר אותו מתרדמתו.
עוד דבר שמרגיע את הנפש לאנשי האמונה, הוא הידיעה שהנרצחים בשואה לא הלכו לאבדון ח"ו – מקומם מובטח בעולם הנצח.
ברצוני לציין, שחלקים גדולים מהתשובה זכיתי לשמוע משיעור שנתן הרב שרלו, וחלקים מהתשובה זכיתי לברר במהלך כתיבת התשובה, ועל כך אני מודה לך.
ורק למקרה שאת עדיין במתח, בסוף הספר מסופר שה' החזיר את איוב למקומו הקודם, והוא חזר לחיות חיים טובים ומאושרים עד שנפטר זקן ושבע ימים. ויש אומרים, שאיוב מעולם לא היה, אלא משל היה…
נ.ב: אם תרצי תשובות על יסוד האמונה, ראי קישורים:
מי אמר שהקב"ה ממשיך להשגיח בעולם? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=42143
יש לי חברה חילונית שלא מאמינה שיש אלוקים: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=41943
איך אפשר להאמין כשזה מבוסס רק על הרגש? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=39915
שנזכה כולנו להגביר כוחות של אמונה,
כל טוב,
משה ויעקב, חברים מקשיבים
moshfried@hotmail.co.il
