בס"ד
א. אפשר לטעון ש"הכל לטובה" וש"אין ייאוש בעולם כלל". שאין זה הוגן לראות רק את הרע, יש גם להכיר בטוב שיש בעולם. אך האם הדרך בה מסתכלים רק על הטוב, אינה דומה במהותה לדרך בה מסתכלים רק על הרע?… חוכמה גדולה! לתת קרדיט על הטוב, ומהרע להתעלם…. שמעתי פעם השוואה מעוררת מחשבה (ועם זאת – להבדיל אלף אלפי הבדלות!!): " גם היטלר היה טוב – הוא אהב ילדים. למה להביט ברע?"
הייתי מאוד רוצה לשמוע את דעתכם בעניין.
ב. לאורך כל חייו של היהודי המאמין מחנכים אותו להאמין ש"הכל לטובה". ש"יש בעל לבירה", שיש מנהיג לעולם – שהעולם אינו ג'ונגל, וה' שבשמיים מכוון את הדברים כפי רצונו.
אך במחשבה שניה –
זה קל מאוד להאמין שהוא יודע הכל. שכל מה שהוא עושה זה נכון.
זה מסיר ממך כל אחריות, כל מחשבה. אבל אם כך – למה הוא העניק לנו שכל? למה הוא העניק לנו שפה? בכדי שנסכם הכל ב- "הוא יודע, הוא צודק" ?
ואם זה נכון, והוא יודע הכל, והוא צודק בכל – משמע שהשכל שלנו נועד רק להציק לנו…!
שמעתי הרבה תשובות לתהיות הללו. חלקן הן תשובות שעניתי אני לעצמי.
ועם זאת, לא מצאתי עדיין את התשובה עליה אוכל לומר – זו האמת. זהו האור.
מקווה שלא שמעתי מספיק… ושאתם תוכלו לעזור לי בעניין.
תודה שאתם שם, אתם עושים מלאכת קודש – בזכותכם ובזכות שכמותכם אני גאה להיות שייכת לעם היהודי.
תודה מקרב לב,
מוריה.
ב"ה
למוריה שלום,
את פשוט צודקת. כתבת בצורה יפה מאוד למה אי אפשר להסתפק רק באמירה "הכל לטובה". אנסה לעשות סדר בדברים, אבל בעיקרון אני מאוד מסכים איתך.
ראשית כל, יש לדעת ולהפנים שהעולם שלנו הוא עולם מורכב. הקב"ה ברא את עולמנו בצורה כזו בכוונה תחילה! כל הסתכלות, המתעלמת מחלק מן המרכיבים בעולם, היא הסתכלות שטחית, ואינה נותנת תמונת עולם מקיפה ואמיתית על העולם.
אמנם כן, אנחנו מאמינים שהכל לטובה – אבל אין פירושו של דבר שאין בעיות בעולם. אנו משתדלים לחיות ע"פ הכלל ש"אין יאוש בעולם" – אך אין פירושו של דבר שאין צרות בעולם. ולכן: אין זה נכון להסתכל [רק] על הטוב, ואין זה נכון להסתכל [רק] על הרע! צריך להסתכל על העולם כפי שהוא [באמת,] כפי שהקב"ה ברא אותו: יש המון טוב, אך יש גם מעט צרות. וצריך להכיר היטב היטב את הצרות והבעיות, כדי שנדע מה צריך לתקן! זה התפקיד שלנו בעולם: לתקן את הדרוש תיקון.
לגבי מה שכתבת על היטלר ימ"ש: יכול להיות שהוא אהב ילדים. אז מה? הבא ונתבונן מה היחס בין המעשים הטובים שעשה, לבין תהומות הרשע, השפלות והגועל שהמיט על העולם! האם יש כאן פרופורציה בכלל?!
אך אין זו רק שאלה של פרופורציות. חז"ל כבר אמרו ש"כל המרחם על אכזרים בסופו מתאכזר לרחמנים". והכוונה (כך שמעתי פעם מת"ח אחד), שלכל אדם יש כוחות טובים ורעים, התובעים לצאת החוצה. גם אדם רשע, יש בתוכו כוחות טובים המבקשים לפעול את פעולתם. אלא שמרוב רשעותו, הכוחות הטובים הללו מתגלים בצורה קטנה, שולית וילדותית. ובכל זאת, כיוון שהם מתגלים בצורה כלשהי, זה מאפשר לאותו רשע להמשיך במעשי רשעותו בלי שיהיו לו "ייסורי מצפון".
[לגבי שאלתך השניה]: כפי שכתבתי למעלה, התפקיד שלנו הוא לתקן את הבעיות שיש בעולם: "לתקן עולם במלכות שדי". אם לא היה מה לתקן, לא היה לנו מה לעשות: בשביל זה נבראנו.
ולכן, האמירה ש"הקב"ה יודע מה הוא עושה" וש"הכל לטובה" – איננה מסירה מאיתנו אחריות, אלא בדיוק ההפך. הקב"ה ברא את העולם, וברא את האדם בצלם אלוקים, והועיד לו משימה ואתגר: להיות שותף עם הבורא ביצירת עולם מתוקן. להיות [אחראי] על העולם: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו…ויאמר להם אלוקים: פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה…": יש לנו אחריות על הבריאה כולה! ובכוונה נברא העולם לא מושלם אלא כדי שאנחנו נשלים אותו (דוגמא לדבר במצוות המילה: אם צריך למול את הערלה, למה ה' לא ברא אותנו נימולים?! אלא אדרבה, בכוונה יש חסרון בבריאה, והקב"ה קורא לנו לתקנו).
לכן: ה' יודע הכל בוודאי, והוא צודק בכל. והוא העניק לנו שכל לא ח"ו כדי להציק לנו, אלא כדי שנוכל להשתמש בו על מנת לפתח, לשכלל ולקדם את העולם.
[מזוית נוספת]: כל דבר שיש בידינו לעשות, אנחנו חייבים לעשות, ולא להיזכר ש"הכל לטובה". אבל אחרי שעשינו את ההשתדלות, האחריות עוברת לידי הקב"ה, ואז בטוח הכל לטובה.
אין טעם להיזכר בדברים שאינם שמחים, כשאין לנו אפשרות לשנותם. אנחנו צריכים להיות בשמחה, ומחשבה על דברים עצובים אינה תורמת לכך. אבל יש ויש טעם להיזכר בדברים אלו כשיש לנו אפשרות לעשות את העולם טוב ושמח יותר.
(לסיום, אני ממליץ לך ללמוד את מאמרו של הרב סולוביצ'יק: "קול דודי דופק" ואת תחילת המאמר "איש האמונה", העוסקים בנושאים שהעלית ובנושאים קרובים)
אני מקווה שעזרתי לך במשהו. אם תרצי להמשיך את הדיון – בשמחה. כל טוב ובהצלחה בהכל!
שמוליק, חברים מקשיבים
