האם זה תלות?!?

שאלת הגולש

שלום רב! אני בכיתה י'.. היום שלי מחולק למצברוח כיפפ ולמצברוח דיכי.. ככה כל יום מחדש!! יש לי חברה טובה… (בעבר לא היינו זזות אחת מהשנייה – ועכשיוו זה לא ככה!!!:( ) קיצ' אני לא מסוגלת לראוות אותה עושה דברים אם בנות אחרוות… (לומדת למבחן.. משחנשת..)זה עושה לי כזה כואבב בבטן.. מכירים!? כלפעם שהיא אם מישי אחרת אני נכנסת לדיכיי מטורףף…!!!! וברגע שהיא באה אליי המצברוח חוזר ובגדוווול.. כאילו לפני שנייה לא הייתי בדיכיי….. !! זה מוזר.. לא?! כאילוו מהה?! האםם זה הגיוני שזה ככה?!? אולי זו תלות?!?! בבקשה תעזרו לי… אני במצב יאווושש!!!! תוודה צדיקים:P

תשובה

בס"ד
שואלת יקרה,
שמחה שפנית.

דבר ראשון- זה הגיוני, אפשר להיות רגועים 

הקב"ה ברא אותנו, בני האדם, כיצורים שחייבים חברה.
כל אדם נורמאלי מרגיש צורך כלשהו להיות חלק מחברה מסוימת, להרגיש רצוי, שייך, חשוב למישהו, להרגיש אהוב ולהרגיש אוהב.
אני חושבת שלכל אחד זה קצת צורם לשמוע עלאדם שחי מבחירה עם עצמו בלי שום קשר עם הסביבה.
אפילו לאנשים כאלו יש הרבה פעמים איזו חיה שהם מרגישים קשורים אליה, אף אחד לא רוצה להיות לבד.
כיהודים הקב"ה גם נתן לנו מצוות שמחייבות אותנו להיות חלק מקהילה,
מצוות בין אדם לחברו כמו גמילות חסדים, "ואהבת לרעך כמוך" ועוד ועוד, וגם עניינים כמו תפילה במניין שאדם שמנותק מקהילה לא יכול לקיים.
בנוסף, חז"ל גם נתנו לנו עצה ´קנה לך חבר´, הם ראו את הערך בחבר והורו לכל אדם למצוא לעצמו חברים.
חבר נותן לאדם תחושת קירבה מיוחדת, בברסלב אומרים ששיחת חברים היא חלק גדול וחשוב בעבודת ה´.
ואני חושבת שאצל נשים (בנות..) החשיבות של חברה טובה, מישהי שמרגישים קשר קרוב אליה היא אפילו חשוב עוד יותר.
אני מאמינה שאנחנו כנשים מחפשות עוד יותר את הקרבה ואת השיתוף.

יחד עם זאת, יש לפעמים מצבים שמרגישים שהקשר עם החברה קצת עובר את הגבול.
מצב שאנחנו מרגישים שהקשר שלנו עם אחרים קצת עולה על המקום שלנו,
שאין לנו מספיק יציבות פנימית בלי החבר,
שבלעדיו אנחנו לא שווים כלום, וזה מפחיד.

אם החברים תופסים מקום כל כך חשוב ומרכזי בהרגשות שלנו,
אז כשהם לא נמצאים- יש פתאום חלל פנוי.
היציבות שלנו מתערערת ואנחנו מרגישים חסרים ומרוקנים.
אני מרגישה שבשאלה שלך את מציגה מצב כזה.
מצב שבו יש לך חברה טובה שחשובה לך כל כך עד כדי כך שכשהיא עם מישהי אחרת את מרגישה שלא נשאר לך כלום לעצמך.
ובאמת המצב הזה הוא לגמרי נורמאלי, אבל זה לא אומר שהוא בריא.
ובעצם, כל מצב בעולם שמביא אותך להרגשה של ייאוש וחוסר אונים- הוא לא בריא וכדאי לשנות אותו.
אני מאמינה שבשורש של מצב כזה הרבה פעמים עומדת הרגשה שאולי את לא מספיק שווה בפני עצמך,
אולי לא מספיק מכירה את הכוחות שלך, את הכישרונות שלך.
אני אתן דוגמא קטנה ברמה הפשוטה- אם את מרגישה שאת חייבת ללמוד עם אותה חברה למבחן והיא לומדת עם מישהי אחרת- יכול להיות שזה אומר שאת מרגישה לא מספיק בטוחה בעצמך שאת יכולה ללמוד לבד או למצוא חברה אחרת ללמוד איתה.
זו דוגמא קטנה כי הרבה פעמים זה משהו שהוא בדברים יותר חשובים כמו למשל שהיא משחנ"שת עם מישהי אחרת זה יכול לגרום להרגשה שיותר לא יהיה לך עם מי לדבר.

אני מאמינה שהפתרון לזה הוא בעיקר בראש.
לנסות למקד לעצמך מה את מרגישה במצבים כאלה,
לא רק ´דיכי´ אלא מה בדיוק זה גורם לך לחשוב? זה גורם לך לחשוב שאת לבד? לחשוב שלא אכפת לה ממך ושאת לא מספיק טובה?
נסי למקד לעצמך מה המחשבות שעולות לך ולנסות לפתור אותן.

ניקח לדוגמא את ההרגשה שקשה לך שאת מספיק טובה גם לבד,
אז תחזקי את עצמך בלהאמין שאת יכולה גם לבד.
שאת לא חייבת אך ורק אותה.
וגם- שאת יכולה למצוא עוד חברות נוספות..
אני מאמינה שמיקוד של המחשבות יעזור לך גם להגיע למקום שמח יותר.

באופן כללי, נראה לי שאפשר לומר שחברות שמתבססת על זה שכל אחת יכולה להסתדר גם בלי השנייה והחברות היא על גבי השלב הזה, היא חברות אמיתית יותר.
זו לא חברות של תלות אלא חברות של בחירה..
אני מרגישה שנגעתי כאן בנקודות ושיש הרבה מה להרחיב, אשמח מאד להוסיף ולענות לשאלות נוספות.
ובכל אופן, מקווה שהדברים יתנו קצת נקודות למחשבה.

שיהיה ממש בהצלחה!
ואשמח לשמוע, להרחיב, ובכל..
רק טוב!
אביטל,
Avitalevi2@gmail.com

יט בטבת התשעג

קרא עוד..