האם יש דרך לא למות?

שלום וברכה!

1. אין ספק – המוות הוא דבר מפחיד.
זה מאוד טבעי לפחד מהמוות. יש אפילו מי שטוען שכל חיי האדם מוכתבים ע"י הפחד הזה.
אבל מצד שני, אי אפשר לחיות כל היום בפחד! אדם חייב לזרום עם החיים. לשמוח. לאהוב. אי אפשר להיות עסוק בפחד הזה כל הזמן.
הפחד הוא דבר משתק, ואתה מלא כוחות של חיים שצריכים לצאת החוצה. חייבים להתגבר על הפחד.
מה מפחיד כל כך במוות? זו שאלה לא פשוטה. אתה כותב, כמו שכתבו רבים, שמה שמפחיד אותך זה הבלתי נודע. אתה חושש ממה שיבוא אחר כך, משום שאינך יודע למה לצפות. שמעת תיאורים רבים ולא ברורים על שכר ועונש, והתיאורים הללו רק מפחידים אותך יותר…
אין ספק שהבלתי נודע הוא אחד הדברים המפחידים ביותר.
תרשה לי לשתף אותך בחוויה אישית שלי.
כשהתגייסנו, נסענו באוטובוס לבסיס הטירונות אי שם בנגב.
אני עדיין זוכר את הפחד הגדול שעבר עלי כשנכנס האוטובוס בשערי הבסיס.
כל האוטובוס שר "הקב"ה אנחנו חיילים שלך", ורק אני דמיינתי מה הולך לקרות לי בעוד דקות ספורות.
לא ידעתי מה יקרה.
איך יתייחסו אלינו המפקדים?
איזה עונשים ייתנו לנו?
איך יגיבו המפקדים החילוניים לחבורת ה"דוסים" ששרים להם בקולי קולות בבסיס הטירונות?
שמעתי הרבה סיפורים לפני כן. שמעתי על מטלות קשות מנשוא. על חוסר שינה. על יחס קשה ועוד ועוד.
פחדתי. לא ידעתי מה הולך לקרות.
פתאום הפנמתי שבחודשים הקרובים אני הולך להיות בידיהם של חבורת אנשים קשוחים, שאינני יודע מה הם עלולים לעשות לי.
אין לאן לברוח.
אין לאן לחזור.
פחדתי.
לאט לאט הפחד עבר. אתה יודע למה? בגלל שהבנתי נקודה מאוד חשובה. [הצבא לא רוצה שיהיה לי רע]. כל הדברים שעוברים עלי מטרתם לעשות אותי חייל טוב יותר, ואף אחד לא רוצה לפגוע בי.
[התחלתי לתת בצבא אמון].
פתאום למדתי שיש דבר שנקרא "פקודות מטכ"ל". המפקדים לא יכלו לעשות לי מה שרצו, כי היו עליהם כל מיני מגבלות, שהתפקיד שלהם היה לדאוג שאני לא אשבר. שלא יקרה לי שום נזק. הפקודות האלו דאגו לכך שאני אצא חייל טוב, ולא חייל שבור.
בהתחלה פחדתי מקושי פיזי מוגזם. ריצות, מסעות ארוכים. אחר כך למדתי שיש דבר שנקרא "סרגל מאמצים". זה אומר שמומחים חישבו איזה דברים אני יכול לעשות והם ישפרו את הכושר הגופני שלי, ואיזה דברים רק יפגעו בי ויהרסו אותי.
בעצם, הבנתי, שבסוף הכל לטובתי. לפעמים אני יכול להיענש על שגיאות שעשיתי, אבל אלו עונשים שתפקידם לשפר אותי, ולא לשבור אותי. בסופו של דבר אפילו העונשים הם לטובתי.

אתה יודע מה, [צריך לתת אמון גם בקב"ה!]

הקב"ה לא מחפש להתעלל בך, ח"ו. הקב"ה ברא אותך רק כדי שתוכל להתקדם, להשתפר.
אז נכון, אתה לא יודע מה יהיה אחרי המוות.
האם תגיע לגן עדן או לגיהנם?
מה זה בכלל גן עדן וגיהנם?
האם בכלל אדם חי יכול להבין את המושגים הללו?
אבל אתה כן יודע שמה שלא יהיה – יהיה לטובתך.
אפילו אם ח"ו תיענש, ואפילו בעונשים הכי קשים, הקב"ה עושה את זה לטובתך.
תן בה' אמון!

ולא רק אחרי המוות, גם בחיים תן בה' אמון. אל תחשוש כל הזמן מכל מיני סכנות. תחיה בשמחה – ה' אוהב אותך!

כמובן, ה' גם מעניש. אמנם זה לטובתנו, אבל עדיף להתנהג כמו שצריך ולא להיענש. אדם חייב לעשות הכל כדי לעשות את הישר והטוב. אדם גם צריך להזהר ולשמור על עצמו מכל הסכנות שיש סביבו.
[אבל אדם גם צריך לחיות]!
וכדי לחיות חייבים לתת אמון. לתת אמון בה'!
ועצה קטנה – במקום לקרוא למוות "מוות", תקרא לו המשך של החיים. תשמח בחיים שלך בעולם הזה, תיהנה בהם ותפיק מהם את המקסימום, וגם תזכור שהחיים לא נגמרים בגיל מאה ועשרים.

2. אתה שואל איך להתגבר על "קצר" בין השכל לרגש, אבל בגוף השאלה שאלת איך מתגברים על פער בין הרצון למעשה. אלו הן שתי שאלות קרובות – אבל שונות.
באופן כללי, כדי להתגבר על הפער בין הרצון למעשה צריך לחזק את הרצון, וצריך להשקיע מאמצים. כדי לחזק את הרצון צריך ללמוד, וזה קשור גם לפער בין השכל לרגש. כדי להשקיע מאמצים פשוט יש לעבוד – ולעבוד קשה. לפעמים מצליחים יותר, לפעמים מצליחים פחות, אבל צריך לעבוד קשה. צריך להבין, שיש לך אחריות על החיים שלך.
זה מאוד עוזר ללמוד באופן קבוע ספרי מוסר. רוב ספרי המוסר פשוטים להבנה, (לפחות ברמה הבסיסית), והם מסייעים כדי להכניס אותך לאווירה של עבודה לתיקון המידות, שזה בעיני הדבר המרכזי. הם גם נותנים לך כלים מעשים להתמודד.
אני ממליץ לך על הספר "מסילת ישירים", ועל ספרי החפץ חיים בשמירת הלשון.

3. למה לך להתעסק בשאלות כאלו? מה איכפת לך מה יהיה אחרי שתמות? עדיף שתתעסק בשאלות שנוגעות לחיים הרוחניים שלך עכשיו, כשאתה עוד יכול להשפיע. גם ככה לא תוכל להבין באמת. אבל מכיוון ששאלת, הרמב"ם בפירוש המשניות, בהקדמה לפרק "חלק" במסכת סנהדרין, עושה סדר בכל המושגים לפי שיטתו. ההקדמה הזאת מודפסת בספרים נפרדים וקל למצוא אותה. רק צריך לדעת שיש חולקים על הרמב"ם בדברים האלו.

ולסיום נזכיר את דבריו של רבי נחמן מברסלב:
"כל העולם כולו גשר צר מאוד – והעיקר לא לפחד כלל!"

בברכה,

משה.
moshfried@hotmail.co.il