האם יש שיטה למניעת נפילות?

שלום לך אבי.
בשאלתך רצית 'לברוח' קצת מהעבודה המתישה ולמצוא קצת נחת ומרגוע. אני שמח להודיע לך מראש שבתשובתי לא תמצא את אלה אלא רק את ההבנה מדוע אי אפשר להגיע לדברים אלו בעולם הזה וכיצד נוכל להרגיש שלמים למרות זה.
העולם הזה נברא על ידי הקב"ה. הקב"ה הוא שורש העולם והוא הטוב הגמור. מכיוון שהשורש טוב, הכל טוב. הבעיה היא רק שאנחנו מתנתקים מהטוב המוחלט הזה בעולם הזה, עולם שמעלים את הקב"ה מעינינו (ולכן הוא נקרא כך, עולם מלשון העלם). ככל שנצליח להסתכל יותר פנימה אל העולם כך נהיה מחוברים יותר אל הקב"ה ואל הטוב וניפול פחות.
הדרך האמיתית להתחברות כזו היא התגברות בתורה ובמצוות, בהבנת האמונה. אף אדם לא מכניס את ידו לאש משום שהוא יודע בבירור את התוצאות של הדבר. כל חטא נובע מהכרה שאיננה שלימה בתוצאותיו, מאיזושהי נקודה של חולשה באמונה. העבודה שאנחנו צריכים לעשות היא לזכור תמיד את הקב"ה, שיויתי ה' לנגדי תמיד. אין בעצה זו כל חדש אבל אני מקווה שעכשיו מובן לך יותר איך להשתמש בה. ברגע שאתה רוצה לחטוא תשאף להזכר בטוב שבך שאתה מתנתק ממנו, בוגד בעצמך, כאשר אתה חוטא. דע שבתוכך הינך טוב ותשתדל להוציא את הטוב הזה אל הפועל כמה שיותר.
יש עוד ידיעה חשובה מאוד שנמשכת מההבנה הזו וכדאי להשתמש בה. מכיוון שהשורש טוב והוא כל כך שורשי אנחנו לא יכולים בכלל לקלקל אותו. אי אפשר לקלקל את הנשמה. החטאים שאנחנו עושים לא מלכלכים אותה אלא רק שמים מעליה מיכסים. היא בפני עצמה תמיד נקיה וזוהרת. 'אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא'. כך אנחנו מתחילים כל יום. הידיעה הזו שהנשמה היא טהורה צריכה לתת לאדם המון כוחות ובעיקר את הכוח לידיעה שביכולתו לתקן, לשוב בתשובה. אין יאוש בעולם כלל כי העולם הוא בשורשו טוב ואי אפשר לקלקל את השורש הזו. כל יאוש הוא גם כן חולשה כלשהי של אמונה.
נסיים בדבר חסידות שתוכל להיזכר בו ברגעי משבר ולאגור כוח.
יש פסוק ידוע שהיום גם הלחינו אותו; 'מוסר ה' בני אל תמאס'. פשוטו של הפסוק הוא שאל לאדם למאוס במוסר שהקב"ה נותן לו. מהו המוסר הזה לא כתוב בפסוק על דרך הפשט. בחסידות מבארים את הפס' בפיסוק אחר; מוסר ה': 'בני, אל תמאס' ומסבירים שהמוסר שהקב"ה אומר לאדם הם המילים 'בני, אל תמאס'. המוסר של הקב"ה הוא הידיעה שאנחנו בנים שלו ואי אפשר שבן יפסיק להיות הבן של אבא שלו. תמיד הבן קשור לאבא שלו, מושפע מתכונות אביו וכו'. גם אנחנו הננו בניו של מלך מלכי המלכים ואי אפשר לשנות את זה. זו נקודת זכות שגם תובעת מאיתנו להיות ראויים לכינוי זה, בני מלכים, גם בגלוי. הקב"ה אומר לנו שאנחנו בניו ומבקש מאיתנו לא להמאיס את התואר הזה, לא להגיע למצב שיזלזלו בבני המלך, כי כל כמה שיתרחקו ממנו, עדיין בני מלך הם. זהו גם הפתח לתשובה כמו שהסברנו למעלה.
להשתמע,
יהונתן,חברים מקשיבים,
ymvy@walla.co.il