יש לי שאלה מעט מורכבת. אני בת 16 וחצי, ולפני כשנתיים הכרתי נער בערך בגילי בטיולים דרך ארגון מסויים ששנינו נהגנו ללכת אליהם. התחלנו לשמור על קשר של ידידים, שהתחזק במיוחד בטיולים האלה שבהם לא היו עוד בני נוער בגילנו. אבל, אחרי שהתחלתי את כיתה ט', הבנתי שהקשר בנינו הוא לא טוב, מכיוון שאין בו שום טעם וערך בגיל כזה צעיר, ואולי אף צפוי להרוס, אז כשהנער בנוסף לזאת הודה שהוא חש יותר מידידות כלפי, ניתקתי איתו קשרי דיבור (הסברתי לו שלא מתאים לי עכשיו קשר עם בן וכו'). ידעתי שזה ציער אותו, ומדי פעם ראיתי אותו מסתכל עלי מכל סיבה שלא תהיה, אך האמנתי ש"הזמן ירפא הכל". במהלך השנתיים הבאות נתקלתי בו רק לעיתים נדירות שהיו בעיקר בטיולים האלה ששנינו המשכנו ללכת אליהם, אבל לא דיברתי איתו יותר, וזה לא הפריע לי כל-כך עד לאחרונה. לא יודעת למה דווקא עכשיו, אבל פתאום חשבתי שזה לא הגיוני שכבר עברו שנתיים והוא עדין מסתכל עלי בעצב מסויים, ואני לא עושה עם זה כלום. אולי עשיתי טעות, אבל פשוט ההתנהגות שלו "אכלה" אותי, אז חזרתי לדבר איתו כידידה בנתיים. בעיקר משום שהוא הבהיר לי שהוא לא חיפש ולא מחפש איתי סתם קשר, אלא שהוא אוהב אותי ורק רוצה להכיר אותי יותר עד לזמן ששנינו נהיה בנויים לקשר רציני ומחייב.
אני חושבת שהוא רק חושב שהוא אוהב אותי. השאלה שלי היא, האם זה נכון שאשמור איתו על קשר כידידה בשנים הקרובות בטיולים וגם באימייל במטרה להכיר אותו, ואולי לעודד מדי פעם, (כמובן תוך כדי שמירה על גבולות הצניעות) או שעלי לדבר רק בעת הכרח, או לא לדבר בכלל עד לגיל המתאים ליצירת קשר רציני? ואם עלי להתנתק לגמרי, או חלקית, איך לעשות את זה כך שיבין וישלים עם זה? חשוב שאציין שאין לי דרך להמנע מפגישות איתו, משום ששתי המשפחות שלנו קשורות לארגון הזה שדרכו אנו יוצאים לטיולים. תודה רבה על הקדשת הזמן.
בס"ד
בת-שבע שלום,
אני מתנצלת מאוד על העיכוב בתשובה. אני מעריכה שהציפייה לתשובה היא גדולה, ושגם היו מאז אי אלו מפגשים שגרמו לך לרצות תשובה אף יותר מהר – ואני ממש מתנצלת על העיכוב.
אולי גם היו חידושים בזמן ההמתנה הזו – קרו דברים חדשים? הגעת למסקנות חדשות?
אשמח לשמוע על כך (המייל שלי כתוב בסוף).
את מספרת שהכרת בחור – דווקא נחמד, שנעים לך בחברתו. אך הגעת למסקנה שהקשר הזה פשוט לא מתאים עכשיו (כנראה קראת איזו שאלה או שתיים באתר שלנו… הא?! (-:)
ככה קראתי את שאלתך, ושמחתי לקרוא שאלה מנערה נבונה, שלוקחת אחריות על החיים שלה ומחליטה החלטות כדי שהחיים שלה יראו כמו שהיא רוצה שהם יראו.
ואז המשכתי לקרוא, וקצת הופתעתי.
את חושבת לחזור ולהיות עם הבחור בקשר כי… זה מה שטוב [לו]?!
בהתחלה זה קצת הפתיע אותי. למה זה בכלל צריך להיות שיקול?! הוא צריך ללמוד איך להתגבר על העצב הזה… ואת צריכה לקחת אחריות על החיים שלך ולא על שלו…
אבל אז חשבתי לעצמי – שודאי שזה הפריע לך!
את הרי בחורה רגישה ונבונה, ובתור שכזו אכפת לך גם מה קורה לצד השני, ולא רק איך שאת מרגישה…
ואז שאלתי את עצמי – מה בחורה רגישה ונבונה, בת 16 וחצי, צריכה לעשות במצב כמו שלך?
אני יכולה לכתוב לך כאן מגילות על גבי מגילות על למה קשר בגיל הזה הוא לא בריא ולא רצוי – אך את כבר יודעת את זה (ואם לא, את יכולה למצוא מאוד בקלות מאמרים על כך באתר של 'חברים מקשיבים').
ולכן אני שואלת את עצמי – מה בכל זאת גורם לך להתלבט? מה גורם לך לשאול האם להמשיך בקשר באיזשהי רמה?
האם העובדה ש[הוא] רוצה בכך היא מספיקה?
מה [את] רוצה בעצם?
מה [את] חושבת שטוב [לך]? מה את חושבת שטוב לו?
אשמח אם תוכלי לענות לי על שאלות אלו (תשלחי לי לדוא"ל), וכך אוכל להשיב לך טוב יותר (ואולי בעצם לך כבר יש תשובה…?)
מחכה לתשובה –
חני טננהולץ,
חברים מקשיבים
hmt@shoresh.org.il
