האם להיות דתי זה לא הגיוני?

שאלת הגולש

שלום!
אני מדריכה בבני עקיבא ואני התחלתי להעביר מערך בנושא אמונה וכשחיפשתי קטעים גיליתי קטע שאומר בדיוק ההפך ממה שרציתי אבל אם חושבים עליו רגע הוא לא כל כך לא הגיוני. הרעיון שלו הוא שלהיות דתי זה כל כך לא הגיוני כי אנחנו עושים חוקים שניתנו לנו ואף פעם לא ראינו את מי שנתן לנו אותם… אנחנו מקבלים הבטחות על זה שאם נעשה את זה ואת זה נקבל את זה ואת זה אבל אנחנו אף פעם לא יודעים אם הם יתקיימו…. למשל, חלק בעולם הבא, זה הובטח לנו אם נעשה כך וכך אבל אנחנו לא יודעים אם באמת יש מישהו שקיבל חלק בעולם הבא ואם יש דבר כזה… בקיצור, אנחנו חיים באי ודאות גמורה לגבי האמונה שלנו… אשמח לקבל תשובה מוקדם ככל האפשר…

תשובה

שלום לך. שמחתי מאוד לשמוע שאת עוסקת בהפצת אמונה בעם ישראל. ירבו כמותך! רצית תשובה מוקדם ככל האפשר ולכן אני כותב בינתיים כמה דברים ואם אחשוב עוד אכתוב עוד. אשמח לשמוע מה דעתך!

אני לא יודע היכן קראת את הקטע עליו את מדברת. האמונה היא הדבר הכי ודאי שיכול להיות, ואני מאוד מתפלא אם מישהו רציני כתב אחרת, יכול להיות שהוא התכוון לדבר אחר ולא הצליח לבטא כל כך טוב את עצמו.
קודם כל אני רוצה להעתיק לך משהו שכתבתי בנושא ואחר כך אוסיף כמה דברים.

תארי לך אדם שתועה בדרכו במדבר. כבר כמה ימים הוא מיואש, לא נשארו לו כמעט אוכל ומים, מזמן הוא לא ישן שינה הגונה, כולו מלוכלך…
והנה הוא שומע קול. קול רך, נעים ומלטף שאומר לו: תמשיך ללכת, ועוד מעט תראה אור מרחוק. תלך בכיוון שלו! כשהגיע לשם ההלך הוא שומע שוב את הקול: בוא, תיכנס, שב ותנוח. הנה, כאן על השולחן מוכנה לך ארוחה מלאה כל טוב. אחרי שאכל ושתה הוא שוב שומע את הקול: אתה בטח עייף נורא וגם רוצה להתקלח… אז הנה, כאן בחדר מצד שמאל יש לך מיטה מוצעת, ובחדר הימני מקלחת, שם יש לך כבר סבון ומגבת. את הבגדים להחלפה תקח מכאן…
אחרי שקם האיש משנתו הוא מצא מפה המדריכה אותו בפירוט כיצד לחזור למקום מגוריו.
את יכולה לתאר לעצמך את רגשות התודה והאהבה שהציפו את ליבו של אותו אדם? למרות שהוא בכלל לא ראה את מי שדיבר אליו, אין לו שום מושג מי זה…
נשמע דמיוני, נכון? טוב, לכן זה משל… המשל בא להראות לנו, שלא תמיד כדי להבין שמשהו קיים אנחנו צריכים לראות אותו בעינינו.
זהו משל לדרך ההיכרות שלנו עם הקב"ה. מה שנמשל ל"קול" של אותו אדם הוא כל היחס שאנו זוכים אליו מהקב"ה. אפשר לומר המון דוגמאות וקודם כל הדבר שאנו חווים אותו בעצמנו: שיבת עם ישראל לארצו! ה' הבטיח לנו לפני אלפים שנה, עוד לפני הגלות, שעם ישראל יגלה מאדמתו – וישוב אליה. זה נשמע אז דמיוני לחלוטין, אבל היום גם גוים ישרים מודים שעם ישראל הוא פלא. להם אין הסבר, אבל לנו יש הסבר פשוט: כך אבא שלנו בשמים, שאמנם לא ראינו אותו בעצמו אבל אנחנו רואים שהוא מתייחס אלינו, הבטיח! הבטיח וכמובן מקיים!
כל בוקר אנחנו קמים, זה נראה לנו ברור מאליו שאנחנו חיים, נושמים, יכולים ללכת, לאכול, ועוד הרבה דברים. נכון שמי שמתעקש שאין אלוקים ממציא לעצמו תירוצים ומתעקש לקבל אותם למרות שבמבט ישר והגיוני הם ממש מוזרים. עולם שלם כל כך מתוחכם ומורכב נברא במקרה? למה אף פעם הם לא יגידו תאוריות כאלו אם הם למשל יגיעו לאי בודד וימצאו שם מחשב? הם מיד יבינו שמישהו היה שם. למה, אולי המחשב נוצר במקרה? וכידוע לך מחשב אחד הוא כאין וכאפס לעומת התחכום והמורכבות האדירה שיש בבריאה, בנפש האדם, ביקום ובמעמקי כל אטום.
קשר החיים שלנו עם ריבונו של עולם מביא אותנו לאמון, שאנחנו יודעים שאם הוא הבטיח הוא יקיים.

ועתה – שני רעיונות לפעולה:
א. שימי לב טוב למשל שכתבתי בתשובה שצירפתי – חשבתי פעם שאפשר לעשות ממנו פעולה, למרות שאני לא יודע איך בדיוק. יש לך רעיון? נראה לי משהו בכיוון חוויתי, שהחניכים ירגישו מה זה להיות בצרה, לשמוע קול שעוזר לך ולא לראות מי מדבר – אבל להיות בטוחים שיש מישהו שעומד מאחוריו? אשמח מאוד מאוד לשמוע מה דעתך!
ב. ועוד רעיון שיכול להיות בסיס לפעולה. אחרי קריאת שמע אנחנו אומרים בבוקר " ויציב ונכון " וכו', לעומת זאת בערב "ואמונה כל זאת…" מה ההבדל? בבוקר העולם חי, אנחנו רואים את ריבונו של עולם במציאות. הבוקר משול לאור, לגאולה, שבה אנחנו לא רק מאמינים שיהיה טוב, אנחנו רואים אותו "ויציב ונכון". לעומת זאת הלילה הוא חושך, זמן שבו לא רואים הכל, שהעולם קצת עוצר מלכת – ובזמן כזה אנחנו מסתפקים ב"אמונה". אמנם אמונה ודאית אבל עדיין לא אמונה שמתגשמת במציאות. בעצם גם חושך אינו העדר של מציאות אלא הסתרתה.
לאור זאת ניתן לעשות דיון בשאלה – היכן אנו עומדים היום? ב"יציב ונכון" או ב"אמונה"?
נראה שהתשובה היא שאנחנו באמצע הדרך. מצד אחד הרבה דברים שיהודים האמינו בהם לאורך אלפי שנים קורים, למרות שבגלות הם היו נשמעים דמיוניים לחלוטין – איך שברי הרסיסים של עם ישראל יתקבץ ויתיישב בארצו? יקים בו שלטון עצמאי שהעולם יכיר בו? תחשבי רגע על הרדיפות והפוגרומים שהיו נחלת ישראל כל השנים ותראי כמה זה היה יכול להיות מנותק מהמציאות. מצד שני, יש עוד דברים שהם עדיין בבחינת 'אמונה' כמו בנין בית המקדש, תשובת כל עם ישראל לאביהם שבשמים – אבל יש לנו אמון מוחלט באבינו שבשמים!
ועוד נקודה משמעותית לתשובה, אני חושב שההבדל בין אור לחושך אינו רק אובייקטיבי אלא גם תלוי בצופה. יש אדם שראייתו לקויה, וגם דברים מאירים הוא רואה חשוכים. התקשורת למשל מדגישה את הדברים הכואבים במציאות מעל לכל פרופורציה, ואני חושב שתפקידנו הוא לאזן את התמונה ולהרבות את הראייה החיובית בתוך עם ישראל.
אגב, בדורינו יש המון סיפורים מדהימים על "מוות קליני", מליוני אנשים ברחבי העולם שכולם מאשרים את מה שאומרת היהדות בעניין הישארות הנפש והעולם הבא. עייני על כך בהרחבה בקונטרס שלם ומרתק שנמצא בספר "עשה לך רב" של הרב חיים דוד הלוי (כרך ב). יש גם מישהו שהתפרסם לא מזמן בכל הארץ והעביר על כך הרצאות וראיונות ברדיו, אחד שהוא עצמו עבר מוות קליני וסיפר דברים מדהימים. נדמה לי ששמו שרון נחמני.
אם את רוצה המלצות על ספרים טובים באמונה, הייתי ממליץ לך על "אמונות" של הרב ישראל הס זצ"ל, ו "מבט בהיר בערפל" של ר' ראובן ששון הי"ו.
זהו בנתיים, חיים טובים ושמחים!
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il

כו באדר התשסד

קרא עוד..