האם לסלוח? ואיך?

שאלת הגולש

שלום רב.
אז ככה, נכון שעבר יום הכיפורים אבל יש לי כמה דברים על הלב שאני חייבת לדעת…
בתקופה האחרונה היו לי מריבות עם כמה אנשים שפגעו בי קשות.. ולפני יום כיפור ביקשנו סליחה אחד מהשני/ה כמנהג המוכר והידוע.. אך בתוך תוכי אני יודעת שאני לא אסלח להם בחיים, האם זה נחשב לי כעבירה? האם אני חייבת לסלוח בכלל לאנשים?

תשובה

בס"ד

שלום לך,

תודה על השאלה היפה שמלמדת על רצון לעשות את הטוב ביחד עם רצון שלא לבטל ולמחוק את הרגשות הטבעיים שבך.

ראי, אחת המצוות בתורה היא "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו". מצוה זו אומרת שעלינו להשתדל להיות דומים לה' ולהתנהג במידות הטובות שהוא יתברך מתנהג בהן. וכפי שפירשו זאת חכמים: "מה הוא רחום – אף אתה הֱיֵה רחום, מה הוא חנון – אף אתה היה חנון" וכו'.

אחת התכונות המרכזיות שבהן ה' מתגלה אלינו היא תכונת הסליחה והמחילה. כאשר משה רבנו ביקש מה' "הודיעני נא את דרכיך", ה' התגלה אליו בלשון זו: "ה', ה', א-ל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה". על התכונה הזו של ה' אנו מתבססים כשאנו שבים בתשובה, ובעצם כל עבודתנו ביום הכיפורים מבוססת על כך שה' מרחם וסולח גם אם הרבינו לחטוא כלפיו.

לכן, כפי שה' מרבה לסלוח, גם אנו מחוייבים להשתדל לסלוח למי שפגע בנו. הדבר נכון גם מצד עצמו, גם מצד זה שמי שסולח גם סולחים לו עצמו ביתר קלות, כפי שאמרו חכמים "כל המעביר על מידותיו – מעבירין לו על כל פשעיו". וגם מצד זה שהרבה יותר טוב לנו שחיינו יהיו נקיים מכעס וטינה, שהופכים את חיינו למרירים ולא נעימים.

ובכל זאת – איך עושים את זה? איך מגיעים לסליחה והשלמה אמיתית עם מי שעשה לנו כל כך רע? יש לכך כמה דרכים, שאשתדל לכתוב אותן בקיצור ואם תרצי כתבי לי ואשמח להרחיב.

דרך אחת היא להשתדל לחזק את עצמנו, כדי שהפגיעה עצמה לא תכאב לנו כל כך, ונוכל לסלוח עליה ביתר קלות. אדם שאוהב את עצמו ובטוח בעצמו, נפגע פחות מדברים שאומרים או שעושים לו, כי הוא לא מרגיש שהדיבור או המעשה האלה מערערים בתוכו משהו. הדבר דומה לכך שלא ניפגע אם ילד קטן יאמר לנו משהו מעליב, כי אנחנו כל כך מחשיבים את עצמנו ביחס אליו, עד ששום דבר שהוא אומר לא יכול לפגוע בנו. אם נהיה בטוחים שיש לנו ערך שלא ניתן לפגיעה, אף אחד לא יוכל לפגוע בנו.

דרך שניה שדומה לראשונה היא דרך השמחה. אדם שמח, לוקח את הכל הרבה יותר בקלות, כי אם המציאות בכללותה היא חיובית בעיניו, הדברים הלא נעימים מקבלים פרופורציות אחרות.

דרך שלישית היא לראות באותו אופן גם את מי שפגע בנו. אם נשתדל לראות את הטוב שבו, את התכונות הטובות ואת המעשים הטובים, אזי הדמות שלו תהיה יותר חיובית בעינינו, וכשנתייחס אליו כך – אזי הפגיעה שספגנו ממנו תתפוס פחות מקום וייקל עלינו לסלוח עליה. מומלץ ממש להשתדל להתבונן ולרשום כל יום דבר טוב או מעשה טוב אחד שיש במי שפגע בנו. לאחר תקופה מסויימת אנו נראה שאנחנו כבר לא יכולים לכעוס על מי שיש לו תכונות טובות רבות כל כך.

דרך רביעית היא להשתדל לראות את הפגיעה עצמה מנקודת מבטו של הצד השני, מה שנקרא "לדון לכף זכות". רוב האנשים אינם רעים* יתכן שהם בכלל לא מודעים לכך שנפגענו, או לרמת הפגיעה. צריך לדעת שבני אדם הם שונים מאוד זה מזה. יש למשל אנשים חסרי טקט שאומרים בפרצוף את כל מה שהם חושבים, ואפילו לא מעלים בדעתם שהשני עלול להיפגע. הם לא רעים, אלא פשוט קצת עיוורים. וזו רק דוגמה אחת* מדהים לראות איך אנשים רואים לפעמים את המציאות בצורה שונה לחלוטין מאיתנו. לעתים קרובות מאוד גם במקרה הספציפי יש הרבה גורמים שאנחנו לא מודעים להם בכלל, שמשנים את כל התמונה. ואגב, כידוע לכל מריבה יש שני צדדים. אולי גם הצד השני נפגע קשות מדברים שעשינו או שאמרנו, מבלי שהתכווָנּוּ לכך?

גם אם המעשה עצמו באמת היה רע, והאדם היה מודע לכך, עדיין יש מקום גדול ללימוד זכות: האם אנו יודעים מה עבר עליו באותו יום? האם אנו יודעים עם מה הוא צריך להתמודד? הרי כולנו יודעים עד כמה קשה להתמודד עם היצר לדבר לשון הרע, למשל. אולי בעניין שהוא פגע בנו יש לו ניסיון גדול, והוא משתדל לעמוד בו אבל לא תמיד מצליח? ואולי הוא לא זכה אף פעם להבין מה זו עבודת המידות? הרי כולנו נכשלים לפעמים בהתנהגות לא ראויה בכל מיני תחומים, בין אדם למקום או בין אדם לחברו, ואנחנו נתקומם אם מישהו ישפוט אותנו לכף חובה בלי להכיר היטב את המצב שלנו ועם מה אנחנו צריכים להתמודד. מדוע שנעשה כך לאחרים?

דרך חמישית היא להשתדל ללמוד על מעלתו של השלום באופן כללי, ועל חשיבותו למצבו של עם ישראל היום. יש לדעת שהאחדות והאהבה בתוך עם ישראל מביאים לכך שה' גם הוא ינהיג אותנו בדרך זו, ישפיע עלינו שפע טוב של ברכה והצלחה ויתעלם מחטאינו, ויקרב את הגאולה. חז"ל אמרו שבימי שאול המלך ישראל היו מפסידים במלחמות למרות שהיו צדיקים, מכיון שלא היה שלום ביניהם. ולעומת זאת בתקופת אחאב עבדו עבודה זרה, ולמרות זאת ניצחו במלחמות כיון שהיה שלום ביניהם. ההכרה הזו בחשיבותו של השלום יכולה להביא אותנו להעביר על מידותינו ולסלוח גם אם באמת נעשה לנו עוול.

והדרך השישית, שהיא הפשוטה והמומלצת ביותר – לדבר! לא לנתק מגע, ולא להיות ב"שלום קר", אלא פשוט לגשת למי שפגע בנו, ולומר לו: "נפגעתי מאוד ממה שאמרת או עשית, וקשה לי לסלוח. הייתי רוצה שתפייס אותי בצורה יותר רצינית כדי שאוכל לסלוח". אם קשה לדבר, אפשר לכתוב מכתב. רוב האנשים יתייחסו ברצינות לפניה כזו שיוצאת מהלב. אם את חושבת שאין סיכוי לדרך כזו, אזי כדאי להשתמש באחת הדרכים הקודמות שכתבתי.

אני מקוה שקצת עזרתי. יהי רצון שנזכה כולנו להיכתב תמיד בספר סליחה ומחילה!

כל טוב ובהצלחה,

יוסף
yosefrez@gmail.com

יג בתשרי התשסט

קרא עוד..