האם מותר לסרב פקודה?
[חס וחלילה].
כיון שיש לפעמים קצת בלבול בנושא, אנסה לעשות סדר.
[אסור לסרב לפקודה] של ריבונו של עולם, אבינו שבשמים שהביא אותנו אל הארץ הזאת כפי שהבטיח לנו לפני אלפים שנה.
מאותה סיבה אסור גם לסרב לפקודה צבאית, כי חלק ממצוות ישוב וכיבוש ארץ ישראל היא להקים צבא שבעזרתו אפשר לרשת את הארץ ולהגן על חיי יושביה, וצבא בנוי על ציות לפקודות, ואם כל אחד יעשה מה שמתחשק לו – הצבא יתפרק.
מה עושים כאשר הפקודה הצבאית סותרת את הפקודה של הקב"ה?
על כך אין ויכוח בין תלמידי החכמים על כך שפקודתו של הקב"ה קודמת. דומה הדבר למצוות כיבוד הורים, שאינה קיימת כשהיא סותרת מצוות. במקרה כזה לא רק שמותר לסרב, אלא חובה לסרב.
מאוד חשוב לזכור שהויכוח בין תלמידי החכמים בדורינו אינו בשאלה העקרונית האם יתכן מצב של סירוב פקודה, כולם מסכימים שפקודה המנוגדת לפקודה של ריבונו של עולם בטלה ומבוטלת. אגב, לא רק אנשי התורה סבורים כך. גם במערכת הצבאית מוסכם שאין להורות לאדם לעבור על דתו ומצפונו. הסכמה לעיקרון זה חוצה גבולות, ושותפים לו כל קצוות הקשת הישראלית. יש להדגיש שאין הכוונה שאדם אינו חייב לבצע פקודה שהיא בניגוד לדעותיו* דעות לחוד ואמונה ומצפון לחוד. אני מניח שהגבול בין דעה לבין מצפון ברור.
כאשר פקודה צבאית סותרת פקודה אלוקית, או אפילו אם היא סותרת את פקודת המצפון אנושי – אזי [סירוב לפקודה] של ריבונו של עולם ופקודת המצפון האנושי [יהרוס את הצבא], כי הוא ישאיר אותו כצבא של רובוטים נטולי נשמה וערכים. אוי לו לציבור הישראלי אם הוא ישכח שהמסגרת הצבאית היא רק מסגרת, חיונית וחשובה מאוד, אבל הגולם אינו יכול לקום על יוצרו, המסגרת אינה יכולה לפעול בניגוד ליעדים שלה, ואינה יכולה לכפות על אדם לפעול בניגוד לאמונתו ומצפונו.
[עד כאן, כאמור, הדברים מוסכמים]. אני מניח שכוונת השאלה היתה לגבי תוכנית ההינתקות.
את השאלה הזו צריך כל אדם לשאול שאלה כפולה, מבחינה אנושית ומבחינה תורנית, כי דרך ארץ קדמה לתורה:
א. מבחינה אנושית – כל אדם צריך להיות ישר עם עצמו ועם מצפונו.
ב. מבחינה תורנית – יש לשאול את אנשי התורה, גדולי תלמידי החכמים שבדור. כל אחד צריך לעשות לו רב בנושא הזה, וכיון שאיני מגדולי תלמידי החכמים שבדור ואפילו לא רב ´פשוט´ – איני יכול לענות על השאלה הזו.
כל טוב
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il
